בלגאן של סדר

על שום מה ?

חג הפסח הוא כמובן מאורע יהודי שמח וחשוב, אבל מאחוריו מסתתרים נקיונות מתישים, עלבונות משפחתיים ואתגרים מעניינים למערכת העיכול. האם אתם חזקים מספיק כדי לשרוד את החג הקרב ובא?
כשפושטים את אחרונת התחפושות ומאפסנים אותה לשנים הבאות, וכשכבר מתחיל להימאס אפילו מאוזני המן, מגיע הרגע הגורלי, אשר יקבע את אופיו של החודש הקרוב – הרגע שבו אתם נשאלים לראשונה: "נו, איפה אתם בסדר?".
לכאורה – שאלה תמימה. בפועל – ארבע מילים הטומנות בחובן פוליטיקות משפחתיות סבוכות, הכרעות קולינריות משמעותיות (חריימה או גפילטע פיש?), והרבה ליטרים טובים של דלק.
אז היכונו היכונו – פסח קרב ובא, ולמרות שמדובר בחג שמח ביותר – הוא ממש לא פשוט.

ניחוח האקונומיקה

סוגיה דתית הנוגעת לביעור חמץ הופכת כל אישה חילונית שבימים כתיקונם אינה בוחלת במיני שרצים וטריפות למשוגעת המבצעת טיפוס סנפלינג נועז מחוץ לחלון בניסיון לנקות את התריסים מבחוץ. ואכן, נראה כי נקיונות הפסח יצאו מזמן מכלל שליטה.
אין שום ספק שפעם בשנה צריך לעשות סדר וניקיון ראויים לשמם, להיפטר מאבק המצטבר בפינות שכוחות אל, לקרצף את הפלייסמטים ואפילו לרענן את הבית ולהתחדש במיני אביזרים ורהיטים. אדרבא, אני מבינה שמי ששומר על כשרות מחוייב לבצע נקיונות שכאלה על מנת לשלול כל אפשרות של חמץ בבית.
אבל זה רחוק מלהסביר את הטירוף אליו משועבדת המשפחה כולה, בו מנוגבים חלונות עשרות ומאות פעמים, נשטפים ומקורצפים אריחי האמבט בחומצות מעשה בית המהוות פריצת דרך מדעית, ועוד כהנא וכהנא פעילויות מגבשות לכל המשפחה.

אצל מי אתם השנה?

אמנם יש מספר אופציות לבילוי הסדר – אצל ההורים שלו או אצל ההורים שלה, אצל הדודים או אצל האחים. אבל לא משנה מה יוכרע בסופו של דבר, תמיד יהיו להחלטה זו שני מאפיינים עיקריים. הראשון, שגם השנה יגיעו כולם למי ש-ת-מ-י-ד מארח וכולם נופלים עליו. והמאפיין השני – מישהו עומד ממש להיעלב מההחלטה.
וכך, למרות שדפדפתם בלוחות שנה ונזכרתם איפה ביליתם את ראש השנה האחרון, האם דילגתם על תורות לפני שנתיים כי סבא היה חולה, וכמובן כמה כל צד נתן לכם לחתונה, ובחרתם להתארח במקום ההוגן ביותר לליל הסדר, אף אחד לא יהיה מרוצה. איש לא יבין את השיקולים העמוקים, ותיאלצו ללטף את גבה של הסבתא הממררת בבכי וממלמלת "אני בכלל לא נעלבת" תוך שאתם מבטיחים להופיע בהרכב מלא כבר בראש השנה הקרוב.
בינתיים תופיעו בבית שבו אתם איכשהו מבלים את כל החגים, המארחת תקבל את פניכם בפנים נפולות המאפיינות אישה שנאלצת לבשל ל-20 איש פעם בשישה חודשים, ואתם תמצאו את עצמכם מבטיחים לעצמכם, לשוא, שבשנה הבאה תעשו את הסדר בבית חב"ד בגוואטמלה.

שנה שעברה היה יותר טעים

צעירים ומבוגרים, ספרדים ואשכנזים – בפסח כולנו מתאחדים ושוכחים את ההבדלים תחת עולן של המצות. אני דווקא מתחברת לטעם ואוהבת מצות, אבל לא יכולה שלא לתהות – איך במאכל כל כך דק מוסתרות כל כך הרבה קלוריות?! אין פה שום פרופורציה.
אבל המצות הן ללא ספק החלק הקל של החג.
משום שבעוד שבכל יום רגיל בשנה אנחנו פשוט מתים על האוכל של אמא, של סבתא ואפילו של הדודה, מסיבה לא ברורה האוכל שיוצא תחת ידיהן בפסח פשוט לא עומד ברמה, אם הוא בכלל אכיל. מיני מטעמים עשויים לשונות עגל כמורשת לעגל הזהב, או צלי יבש שנדמה ששהה 40 שנים במדבר, מקשטים את השולחן ולנו רק נותר להתפלל שאולי מאי שם יופיע העוף הרגיל והטעים של ערב שבת.
סבתא תטען בתוקף שבשנה שעברה מה שהיא הכינה הצליח לה יותר, וסביר להניח שדוד חצוף כזה או אחר יסכים איתה.
לשמחתנו הרבה ידעו כבר אבותינו כי מדובר בערב קשה לעיכול – והם החדירו במסורת ערב החג 4 כוסות יין אשר עוזרות לנו לשמור על השפיות.
אבל אל תשכחו שתמיד תוכלו לברוח לצימר רומנטי ולחגוג את ליל הסדר בדרככם.
אבל למרות התלאות הבלתי נגמרות, אי אפשר להתעלם מהמפגש המשפחתי המשמח, וכמובן מעצם קיומנו היהודי, שמסתבר שהוא סיבה למסיבה. נאחל לכולנו חג כשר ושמח!