זוהי תקווה נוספת בדרך להפרחת השממה והגשמת החלום הציוני, הנגב מתאלכס בשפע של ישובים חדשים, אוכלוסייה צעירה מקימה את ביתם החדש והצבא מדרים. נגב של חיילים.
אומרים שפעם היתה כאן ציונות. שפעם, אנשים התיישבו במקומות רק כי אמרו להם, או כי הם הרגישו שזו שליחות לעשות זאת. היום, בפתחה של שנת תשע"א, אני מחפש איפה לגור בעוד שנה-שנתיים, כשכבר תהיה לי משפחה וארצה לגדל אותה, והשיקולים הם שונים: בתוך איזו קהילה אשתלב, איפה יהיה הכי טוב לילדים שלי, וגם מה יש לאזור להציע לי.
מנקודת מבט אישית
אני מודה, במחשבות האלה הנגב הוא לא האזור הראשון שעולה לי לראש כמקום נחלתי.אך מצד שני, יש בי המון הערכה לכאלה שעדיין אוחזים בשארית הציונות שלהם ומתגוררים שם, אפילו שהם טיפה בים. ים המדבר הענק.
מלבדם, נדמה כי עוד כמה שנים, או לפחות ככה מבטיחים כבר עשור, הצבא יאייש את האזור עם כמה מאות אנשים קבע ועוד 11,000 חיילים שיקחו חלק מ"עיר הבה"דים" המפורסמת, שקורמת עור וגידים ובשבוע החולף אף קיבלה, סוף כל סוף, את הרוח הגבית לה הייתה זקוקה מצד עמותת "אדם טבע ודין". זו, האחרונה, הסכימה למחוק את ערעורה לבית המשפט העליון בתמורה לכך שהצבא יטפל במפגעים הזיהום שיוצרת רמת חובב הסמוכה.
בפרקים הקודמים של עיר הבה"דים
אבל רגע לפני שנגיע לסוף, צריך לספר מה היה הכאן בהתחלה. אבן הפינה לעיר הבה"דים הונחה אי-שם בשנת 2003, עוד כשהייתי חייל בסדיר (וכאן אני מסגיר את גילי – אבל אציין באותה נשימה שכבר הייתי לקראת סוף שירותי הצבאי). למעשה, אני זוכר שהדיבורים עליה החלו עוד קודם לכן, בשל העובדה שהקמתה עתידה הייתה להשפיע משמעותית על עבודתי הצבאית, לו הייתי נשאר בצבא עד היום.
כך או כך, לא חלף זמן רב לפני שהביטוי בשטח לתכנית הגרנדיוזית של הצבא עורר את חמתם של ארגוני איכות הסביבה, ובראשם עמותת "אדם טבע ודין". הם החלו במאבק, שנמשך כאמור עד השבוע שעבר, סביב הקמתו של פרויקט עיר הבה"דים, והתמקד סביב אותו אתר פסולת ברמת חובב, אתר שכל תושב באר שבע מכיר היטב, לצערי, בגלל הסכנה הבריאותית שהוא מהווה לאזור.
אז מה בהמשך
אז עכשיו הגיעו להסכמה, ותושבי באר שבע יוכלו ליהנות מן ההפקר שבו הצבא יאלץ לטפל במפגע הסביבתי הזה לפני שיוכל למשש את חזונו. אפרופו חזונות, חלק מתומכי הקמת עיר הבה"דים עושים זאת תוך שימוש בתירוץ ש"היא תפריח את השממה", ממש כדברי אחד ממנהיגינו, שזו הייתה משאת נפשו.
אך האם באמת עיר הבה"דים תפריח את השמה של הנגב? לא ברור כל כך. היא אמנם תעביר לאזור מאות אנשי קבע שיעדיפו לגור בסמוך למקום השירות הצבאי שלהם, אבל סביר להניח שאותם אלפי, או עשרות אלפי, החיילים, עדיין יעדיפו לתפוס אוטובוסים חזרה לבית אמא.
חוץ מזה, בלי קשר לאותה עיר הבה"דים שמתוכננת, כבר עכשיו יש לא מעט מיזמים תיירותים קסומיים, שמנצלים את תנאיו הייחודים של הנגב בשביל למשוך אליו מטיילים, ישראלים וזרים כאחד. חלק ניכר מהקיבוצים והמושבים, במיוחד באזור עוטף עזה, מקיים פעילויות מיוחדות – כמו למשל החגיגה הלטינית השנתית של קיבוצי עוטף עזה (אור הנר, ברור חיל) – שאם פספסתם אותה השנה, אל תחמיצו בשנה הבאה.
בנוסף, בנגב תמיד היו ויהיו שפע של מסלולי טיול, רכיבה על אופניים וצימרים שהנוף הנשקף מהם הוא מדברי וזהוב.
בשיא הרצינות, זוהי רק טעימה אחת קטנה ממה שיש לנגב להציע. עקבו אחרי האתר והכתבות בשביל לשמוע על עוד דברים, כי אנחנו מבטיחים לדווח ולעזור ככל שניתן. כי אם אחרי כל זה עדיין לא הבנתם, מי שבאמת יפריח את השממה הוא לא הצבא, אלא אנחנו – המטיילים.