גדרה – טיול בגדרה, מסלולי טיול גדרה

העיר גדרה משופעת באתרים ובפינות חמד הממחישות ומשמרות את ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית בסוף המאה ה-19. המוזיאון לתולדות גדרה עורך סיורים במרכז ההיסטורי הנקרא "מוזיאון חוצות". לאורך הסיורים נקודות עניין וחוויות רבות.

בור הביל"ויים

כאשר הגיעה לכאן קבוצת הביל"ויים הראשונה בחג החנוכה של שנת 1884, כבר עמד בסמוך ל"בור" צריף מגורים גדול שהוקם עבורם ברישיון פטרונם- יחיאל מיכל פינס. מתואר כי הצריף היה בגודל של חמישה על חמישה מטר ובסמוך לשלוש מקירותיו ניצבו ספסלים רחבים שבנו הבילויים. הצריף היה קטן מכדי שכל יושביו יוכלו להסתובב בו חופשי ולכן כל אחד שהגיע פנימה תפס את מקומו על הספסל.

בסמוך לצלע הצריף נבנו שלושה קירות קרשים שהיוו אורווה לחמורים ומחסן למלאכה. לבילויים לא היה רישיון לאורווה ולכן נציג "מזכרת משה" מויאל ייעץ להם לחפור חפירה ולכסות אותה בגג רעפים, וזאת מכיוון בחוק נאמר שאין לבנות אך לא נאמר שאין לחפור. ב-17.10.1885 החלה העבודה, הביל"ויים הספיקו לבנות את הבור אך בזמן שעסקו בהכנת העצים לגג הופיעו חיילים (שוטרים של אותם הימים) וסתמו את הבור. אנשי גדרה בכל זאת הצליחו להשלים את בניית הבור בזכות התחכמותו של מויאל. בניית הגג הושלמה ב-02.11.1885.

בית-הספר

בית הספר נוסד בשנת 1900, יוסף ויתקין שהיה ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ בימי העלייה השנייה היה המורה בבית הספר של הביל"ויים בגדרה. בית הספר היה בית בן שלושה חדרים מרווחים, באחד מהם שכנה כיתת הלימוד, בשני הספרייה ואילו השלישי שימש כמקום מגורים למורה. חלונותיו מצד דרום צפו לתוך גן בו היו נטועים עצי סרק וחלונותיו לצד צפון צפו אל הכפר יבנה. תכנית הלימודים בבית הספר כללה את מקצועות התנ"ך, עברית ודקדוק, תולדות עם ישראל, חשבון, טבע, פיזיקה וזואולוגיה.

בית הכנסת

בשטח עליו בנוי כיום בית הכנסת שכן לפני כן צריף גדול ששימש כבית כנסת, תלמוד תורה ומקום לאספות כלליות של הביל"ויים. פעמון המושבה שכיום מוצג בצריף המוזיאון היה תלוי ליד צריף בית הכנסת ובכל בוקר וערב צלצלו בו על מנת לתת אות לתחילת העבודה ולסיומה, בפעמון צלצלו גם כדי לתת אות לשמחה, יגון וסכנה.

רחוב הביל"ויים

שניים מהדברים שהציקו מאוד לביל"ויים היה שמקום מושבם התרכז במורד ההר, דבר שמנע מהם את האפשרות לסקור בקלות את שדותיהם ובתיהם, וכן הקרבה לכפר הערבי קטרה, דבר שאפשר לערבים לצפות ולראות את כל הנעשה בתוך המושבה היהודית.

שתי הסיבות הללו הובילו את המתיישבים להחלטה שלא לבנות עוד במורד ההר אלא על הר רחב ידיים ששכן דרומית לו. ממקום מושבם החדש יכלו הביל"ויים לצפות אל כל העברים. השטח חולק לחלקות בשטח של עשרים מטר רוחב על ארבעים אורך ולכל חלקה הייתה חצר וגינה מאחוריה. בתחילה נבנו שישה בתי עץ ללא רישיון ולאחר מכן הושג רישיון לבניית חומה לחלקות, באר ושאר בניינים לצורכי הציבור בשיפולי ההר, כ-300 מטרים דרומית לרחוב הביל"ויים.

צריף הביל"ויים - צריף סברדלוב

גולת הכותרת של הסיור. הצריף ששוכן ברחוב הביל"ויים מספר 21 שייך למשפחת סברדלוב והוא אחד מששת הצריפים הראשונים שנבנו בסוף המאה ה-19, הצריף הוגדר כאתר לאומי והוא ממחיש בצורה נאמנה את חיי הביל"ויים בתקופה ההיא. בחנוכה של שנת 1982 נערכו בצריף שיפוצים בסיועו של בנק לאומי, ובשנת 2007 בוצעו בו עבודות שימור נרחבות על ידי המועצה המקומית והמועצה לשימור אתרים ורשות העתיקות.. הצריף כיום משמש כאכסניה למוצגים ולמסמכים מימי ראשית גדרה והתנועה הביל"ויית

הבאר הראשונה וטחנת הקמח

הברון רוטשילד מימן את חפירת הבאר לגדרה, הוא תרם 7000 פרנק ו"חובבי ציון" הוסיפו עוד 2000 פרנק.

ב-12.03.1888 החלה חפירת הבאר אך רק ב-28.02.1889, כעבור שנה, נתגלו המים בעומק של 45 מטרים, המים נשאבו בעזרת משאבה שעבדה על כוח של קיטור. בנוסף, בשנת 1889 נוספה למושבה טחנת קמח אשר נועדה לטחינת החיטים של האיכרים ושל ערביי הכפרים שמסביב. את טחנת הקמח ואת המשאבה לבאר תרמה הברונית ק.ד. הירש. הזרמת מים לבתים הותקנה רק בשנת 1912