רקע על המקום
נחל צלמון, מהחשובים בנחלי הגליל, מהווה גשר בין גליל עליון לגליל תחתון. לאורכו מצויים בו שינויי כיוון זרימה הקשורים בתמורות גיאולוגיות, נביעות רבות,
חבורות צמחים המשתנות עם האקלים והמסלע, שפע של טחנות קמח מתקופות שונות, חברת בדואים הנמצאת בתהליכי מעבר מנוודות לישיבת קבע, שרידי עבר יהודי מפואר, ולצידם ההתיישבות היהודית החדשה בחבל צלמון ובחבל שגב ואתר המוביל הארצי - כל אלו הופכים טיול בנחל ליפה ומגוון. ראשו של הנחל במורדות הדרומיים של גוש הרי מירון. הנחל מתמשך לאורך כ30- ק"מ ושפכו בכנרת, מדרום לבית ההארחה של קיבוץ גינוסר.
במהלך זרימתו משנה הנחל את כיוונו פעמים אחדות. מסלול הטיול בנחל צלמון בדפדפת זו יתמקד בקטע הנחל שממעינות צלמון ועד לחורבת צלמון. למרגלות הכביש המוביל מצומת רמה לישוב הבדואי ואדי סלאמה (כביש מספר 804 מזרחית לגשר מדרום לאפיק הנחל נובעות שתי הנביעות הגדולות ביותר. אחת מהן מוקפת בבריכה בעלת קירות מרובעים, והשניה בתוך בריכה עגולה.
המעינות הם מעינות שכבה, הניזונים משכבות סלע הבונות את הר חזון. השפיעה של המעינות גדולה, אך לא יציבה. בשנים שחונות היא יכולה להפסק לגמרי.מהמעינות, מצידו השני של הכביש, מתפתל שביל לאורך תעלת מים המזרימה את מי המעינות לעבר טחנת קמח גדולה. בדרכה משקה התעלה בוסתנים הנטועים לאורך הנחל. טחנת הקמח היא אחת הטחנות האחרונות שפעלו בארץ עד לקום המדינה. היא נקראת בשם "טאחונת אום א-זכאיב" (טחנת השקיים). כלומר, בזמן שהיה נדרש בטחנה אחרת לטחון שק גרעינים אחד, בזו ניתן היה לטחון שניים. הנחל זורם בתוך אפיק סלעי. בחורף ובאביב עוטים גדות הנחל שפע של פריחה; כרכומים וסתווניות בתחילת החורף ורקפות וכלניות באביב. השביל שלאורך תעלת ההשקאה מוביל לכיוון הכביש במקום בו מצויה מפחמה ענקית.
כאן הופכים עצים כרותים לפחמי עץ, עורמים ערימות של גזירי עץ בצורת חרוט, מצפים בעפר ואפר מבחוץ תוך השארת פתח ארובה בקצה העליון. את העצים מדליקים בעזרת נסורת או מחטי אורן. לאחר כמה ימי בעירה איטית בטמפרטורה נמוכה ותוך מניעת חדירת חמצן רב, מפרקים את הערימה והפחם מוכן. המפחמה נמצאת ליד קבוצת בתים קטנה, עוקפים את הבתים ויורדים בדרך עפר תלולה אל הנחל. ניתן להמשיך את הטיול בתוך המים תוך השתכשכות בבריכות סלע יפות או להמשיך על הגדה תוך זהירות והקפדה שלא לגרום נזק לערוגות הירק. על הגדה הדרומית, שרידי טחנה נוספת - טחנת סאג'וריה ששימשה את אנשי הכפר סג'ור שבבקעת בית הכרם. לאורך המסלול טחנות קמח נוספות. טחנת ראמייה, על שם הכפר ראמה ומתחתיה סכר יפה שהעביר בעבר את מימי הטחנה לעבר טחנה נוספת. בדרך לעין טאבל, צמחיית נחל אופינית של צמחי מים: קנה, סמר, סוף, פטל קדוש, שיח אברהם, נענע ועצי ערבה. ואילו על המדרונות ניתן להבחין בעצי אלון, מיני אלה שונים וחרובים. ליד המעין עץ חרוב גדול מצל על פינת חמד דשואה.
אל עצי הבר מתווספים עצי תרבות, כצפצפה, דקל ואזדרכת שנטעו במקום בידי אדם. שתי טחנות קמח גדולות נמצאות בהמשך הנחל. אלה הן טחנות כראבייה, הבנויות אחת מעל השניה, אליהן מובילה אמת מים רחבה. התחתונה בין הטחנות פעלה עד תחילת שנות החמישים. הבנינים והארובות שמורים היטב, ובמנהרה של הטחנה התתונה ניתן אף לראות את גלגל הכפות והציר היוצא ממנו. חדר הטחינה משמש כיום כמחסן גרוטאות. הטחנה האחרונה בנחל היא טחנת משרעה )מקום שתייה(, שעד היום משקים למרגלותיה את העדרים. מאחורי הטחנה שוב חוצה הכביש את הנחל ומאחוריו רואים את בתי הישוב הבדיאי ואדי סלאמה.
ואדי סלאמה
בישוב הבדואי יושבים חלק מבני שבט סוואעד, שהסכימו לעבור אליו מבתיהם שעל הר כמון, לשם הגיעו במאה ה19- מאזור חצור הגלילית. הישוב הוקם במסגרת מדיניות של ריכוז הבדואים
במקומות יישוב מוגדרים, האמורים להחיש את מעברם מחיי נוודות וחקלאות עונתית לצורת חיים קבועה ומודרנית יותר. לא כל בני שבט הסוואעד הסכימו לעבור לכאן. בתיהם של משפחות אחרות
פזורים בהר כמון ובמדרונותיו. קיימת אפשרות להמשיך בדרך עפר המקבילה לנחל עוד כקילומטר אחד עד לגבעת חורבת צלמון. מראש הגבעה המזוהה כישוב צלמון של ימי בית שני וימי המשנה והתלמוד תצפית יפה אל רכס הרי יטבת. מדרום משתרע שטח נרחב שהיה בעבר, עוד מתקופת השלטון הבריטי שטח אש, שקיבל את הכינוי שטח 9. בשוליו הוקמו המיצפים
- הישובים מעלה צביה ולוטם. הכביש מסתיים בבקעת סחנין ובה ממוקמים שלשה ישובים ערבים גדולים: דיר חנא, עראבה וסחנין.
סחנין
נמצאת בלב בקעת סחנין על גבעה בגובה של 273 מ' מעל פני הים. ממזרח נשקף עמק רחב שנקרא עמק המל, עמק שגדלו בו יערות ובמיוחד עצי אלון התבור. ממזרח נמצאת חורבת
גמיג'מה, מדרום הרי הבטוף (יודפת) ומצפון הר כמון. סחנין מהווה חולית קישור בין נצרת, עכו, צפת וטבריה. מסביב לה הכפרים עראבה, דיר חנא, מע'ר, כאוכב ושעב בנוסף לריכוזי
הבדואים הפזורים מסביב וכן הישובים היהודים של חבל שגב. מקורות המים בעבר היו מאגרים תת קרקעיים, בריכות אגירה ומעיינות באזור בנוסף למעינות ואדי סלאמה
(נחל צלמו). כיום מקבלת סחנין את מימיה מחברת מקורות. סחנין נזכרת לראשונה בתעודות מצריות כאחת הערים שנכבשו על-ידי תחותימס השלישי בשם סכן או סאכאן
ובארמית סוכנין - מקום משכן הפועלים. היא סיפקה למלכי מצרים עורות וצבע ארגמן שהופק מחלזונות לצורך צביעת העורות. בתקופת האשורים, במאה השמינית, נקראת
בשם סיגאנא או סוגינון. במאה הראשונה לפני הספירה ישבו בה הרומאים והיא נקראה בפיהם סאגאני. אחד מחכמי התלמוד שחי בכפר היה רבי יהושע דסכנין. המוסלמים כבשו את המקום
לאחר קרב ירמוך בשנת 636 על-ידי המצביא המוסלמי שרחביל בן חסנא, ושלטו במקום עד לכיבוש הצלבני ב1099-. נצחון המוסלמים על הצלבנים בקרב חיטין בשנת 1187 בהנהגתו של
צלאח א-דין החזיר את שליטתם באזור. השייח' דאהר אל-עומר צרף את הישוב לאמירות שהקים, שהשתרעה מעכו ועד טבריה. לתורכים שימש המקום כמרכז אזורי - ולאית אלשאעור,
בתקופתם של אחמד באשא וסולימאן באשא (פחה) וזה נשאר כך עד למלחמת העולם הראשונה וימי המנדט הבריטי. סחנין נחשבת לאחד הישובים הגדולים והחשובים באזור. גרים בה
כ000-,20 תושבים, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים. יש בה 4 בתי ספר יסודיים, בי"ס תיכון אחד, שתי חטיבות ביניים, חווה חקלאית ומוסדות חינוך נוספים.
בתחילת חודש מרץ 1995, במעמד ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין, קיבלה סחנין מעמד של עיר. בגרעין הכפר הבניה צפופה עם סמטאות צרות. מסלול סיור בכפר יכלול מפגש בככר
האנדרטה אשר על הכביש הראשי, קבר קדוש - מקאב אלע'רבאווי, ביקור במוזיאון המורשת של הכפר סחנין שנמצא בבנין המחכמה של הכפר מהתקופה התורכית. משם לעבר מסגד
אלעומרי ולכנסיה העתיקה הנמצאת במרכז היישוב ומשם ביקור בקבר הצדיק ועליה לגגות הבתים לתצפית על הישוב.
