בני יהודה - רמתניה טיול ברכב פרטי באזור רמת הגולן

צימרים באניעם צימרים בקצרין צימרים בחד נס צימרים במעלה גמלא צימרים ברמות צימרים בנמרוד צימרים בעין זיוון

בני יהודה - רמתניה

בני יהודה - רמתניה

יישוב אחר - רמת הגולן

טיולים למשפחה

טיול עד 3 שעות

דרגת קושי - קל

טיול ברכב פרטי

סיפורי ההתיישבות היהודית בגולן בימי העלייה הראשונה בשלהי המאה הי"ט

שלח לחבר   03/10/2011     

רקע

סיפורי התיישבות יהודית בגולן בימי העלייה הראשונה
בשלהי המאה הי"ט, ובמקביל לפעילות אנשי העלייה
הראשונה, בוצעו מספר ניסיונות התיישבות באזור הגולן,
שהבולט והמפורסם ביניהם נעשה על-ידי חברי אגודת
'בית יהודה', אך בטרם נספר את סיפורם של אלה האחרונים
ב'רמתניה', נסקור בקצרה את ניסיונות ההתיישבות ב'חורן'.

באזור 'סח'ם אל-ג'ולן-ג'ילין', הנמצא כ-20 ק"מ מזרחית ליישובי
דרום רמת-הגולן של היום (גוש חספין) נרכשו יותר מ-120 אלף
דונם. האדמות נרכשו ב-1891 על-ידי אדם פרטי, שהחל למכור
חלקות מהם לאגודות של חובבי-ציון. לאחר מכן, נמכרו חלקות
אחדות לברון רוטשילד, לבסוף קנו ממנו האגודות את אדמתן
(ראו להלן). לצורך הכשרת הקרקע והפיקוח הניהולי על הגוש,
שבו תוכננה הקמת ההתיישבות האזורית, הוקמו בסח'ם אל-ג'ולן
ובג'ילין בתי פקידות, וכן ניטעה שם משתלה גדולה. תשע אגודות
ממזרח רוסיה, מערב רוסיה, בולגריה, רומניה, אנגליה, סקוטלנד,
אירלנד, ארצות-הברית וקנדה רכשו שם אדמות,ואגודות נוספות
התעניינו ברכישה בצורה רצינית. לשלב של עיבוד ובנייה בשטח
הגיעו נציגי שש אגודות, ואילו מושבה של ממש הקימו המתיישבים
מבולגריה ומרומניה בשנת 1896 בתל עמידון הנמצא בגוש הדרומי.
השם שנתנו המתיישבים למושבה היה 'נחלת משה'.

במחצית הראשונה של 1898, שמונה שנים לאחר שנרכשה הקרקע
ושלוש שנים לאחר תחילת עיבוד האדמות, נאלצו המתיישבים לעזבן
בשל פקודת הטורקים, והתנכלותם הקשה של התושבים המקומיים.
מאז, הוחזק המקום כאחוזה אדמיניסטרטיבית של הברון, של יק"א
ושל פיק"א עד מלחמת העצמאות.

אגודת "בית יהודה" וההתיישבות ברמתניה בשנת 1886 עלו כשלושים
משפחות מצפת להתיישבות ראשונה בגולן, וכך תיארו את נחלתם
בעיתונות דאז בתמוז-אב תרמ"ו (1886): "תודה לאל קנינו אחוזת נחלה
טובה ורחבה במחוז גולן ארץ הבשן והגלעד, ארץ נחלת אבותינו
אשר נתן אותה ה' נחלה לישראל עמו לראשונה... המקום הזה הוא:
לדרומית מערבית העיר כוניתרא (קוניטרה)... וגבול הר תל אל פארעס
(הר פרס) לצד דרומית מזרחית, והר תל אבו נירא (הר אביטל) לצד
צפונית מערבית... והירדן לצד מערב במרחק כשלוש שעות במקום
גשר בני יעקב (בנות יעקב), ומשם לעיר הקודש צפת שלוש שעות
ולעיר החוף עכו כעשר שעות".

על שם המקום הם מספרים : "האחוזה הזאת תקרא היום בערבית
בשם חירבעט בעללז רומסאניע וביאורו: חרבות עיר רומית... ועד
היום נימצא חורבות רבות שרידי בנינים עתיקים...". ועל האדמה
עצמה" "כברת הארץ אשר לנו גדלה בערך חמש עשרה אלף דוללאם
(דונם בקירוב), עם שלושה מעינות גדולים ושלוש עשרה קטנים
המפוזרים על שטח האדמה...".

מה הביא יהודים מצפת בימי העלייה הראשונה אל מרכז הגולן? אגודת
'בית יהודה' או בשמה המלא 'חברת בית-יהודה חובבי עבודת האדמה
וחרושת המעשה' נוסדה בשלהי תרמ"ג (1883). פנייתם של אנשי
האגודה להתיישבות נבעה מאכזבתם ממשטר ה'חלוקה' והתלות בכספי
הנדבות של יהודי התפוצות, וכפי שהם מבטאים זאת בקריאתם : "הרעיון
היקר הזה ישוב ארץ ישראל, הקיץ עתה גם רבים מיושבי אדמת עפר ארץ
הקדושה, אשר החלוקה דרבנן ממעשה הצדקות נסכה עליהם רוח תרדמת
מוות, ויתעוררו ויזדרזו להתנער מעפר שפלותם ומצב עניים ומרודם, לעמוד
לגורלם ולראות חיי אדם המעלה וליהנות מיגיע כפיהם, ואנחנו כאשר
מנעורינו ומעוזנו בחלה נפשנו בלחם העצבים הזה...".

ברוח אותם ימים, ימי ראשית הציונות, ההתעוררות הלאומית והעלייה
הראשונה, חשבו על עבודת אדמה בשילוב מלאכה ותעשייה.
מיד עם הקמתה, פנו חברי האגודה ליהודי התפוצות בבקשת עזרה להקמת
המושבה. בפניותיהם הדגישו את כישוריהם : הם בני הארץ (מה שלא היה
מדויק) ולכן הם רגילים לתנאיה. הם דוברי ערבית ולכן, בניגוד לבני הגולה
הבאים להתיישב בארץ-ישראל, אין להם צורך במתורגמנים ובסרסורים לניהול
מו"מ. הם מכירים את המנטליות הערבית ולכן יידעו לחיות עם הערבים
בשלום, ואפילו איסור העלייה שגזרה הממשלה הטורקית לא נוגע להם
כאזרחים עות'מאניים.
פניותיהם לא נענו, משום שאגודות חובבי ציון בחו"ל סייעו אך ורק לבני
ארצותיהם, ודווקא לניסיונות ההתיישבות של בני הארץ לא היה תומך.
הסיוע הכמעט יחידי שזכו המתיישבים לקבל היה מלורנס אוליפנט, אנגלי
נוצרי חובב ציון, שהשתדל למען ההתיישבות היהודית בעבר הירדן החל
משנת 1879. סיועו (המוגבל) של אוליפנט היה מלווה בעידוד רב שנתן
לו מקום של כבוד בין המתיישבים.
למתיישבים הובהר שאם קיים סיכוי לסייע בידם, יהא זה רק לאחר רכישת
האדמה. נציגי החברה יצאו בזריזות לחפש אדמות, כאשר בתחילה חיפשו
בסביבתם - באזור צפת. הצעה לרכישת אדמות בעמק החולה נדחתה על
ידם מחשש מפני הקדחת והצפות הימה; הצעה נוספת מאזור ראש-פינה
נפסלה אף היא כי לא היו שם די מים ; להצעה שלישית לרכישת 'מגדל',
שלחוף הכינרת, נאלצו לסרב מפני שכספם לא הספיק לכך, ובעודם דנים
באפשרויות, הועלה הרעיון לחפש "אדמה מעבר הירדן בגולן אשר בבשן",
כי "שם האדמה טובה ופורייה מאוד, כולה משקה ומרעה ואווירה זך ובריא,
ושם יעלה להם האדמה בזול מאוד".
לנגד עיניהם עמדו הצ'רקסים, שהתיישבו בגולן שנים אחדות קודם לכן
והצליחו (לאחר מאות שנים של שליטת בדואים נודדים בגולן, יישבו הטורקים
את הפליטים הצ'רקסים במזרח הגולן במטרה לעצור את פלישת הבדואים
מהמדבר הסורי).

בתחילת אב תרמ"ה קנתה האגודה אדמה מידי הבק עבדול רחמן אל-באשה.
השטח, שנרכש בכפר הצ'רקסי רמסניה השתרע על פני 16 אלף דונם אדמה.
האגודה שינתה את שמה ל'בני יהודה מייסדי היישוב לעבודת האדמה בגולן,
ארץ הבשן והגלעד', והיישוב עצמו נקרא בעיתונות התקופה 'גולן בבשן' כעיר
המקלט, 'נחלת יהודה' - על שס האגודה, או פשוט 'גולן'.
המתיישבים החלו בעבודות חקלאיות ראשונות ואף עשו חלק מכך יחד עם
שכניהם הערבים, תוך שהם לווים כספים בכוונה להחזירם בתום העונה החקלאית.
המצב הכספי הרעוע גרם לקשיים פנימיים ואף מנע את בניית הבתים. משנכשלו
הניסיונות להשיג תמיכה במקומות אחרים, פנו אנשי האגודה אל הברון
רוטשילד בבקשה שיתמוך בהם כבשאר המושבות. פקיד הברון השיבם עם
הבטחות לעתיד, הבטחות שמעולם לא קוימו. למרות הודעות חוזרות ונשנות
של אנשי האגודה שהושגו קושאנים (אישורי בעלות על הקרקע) חוקיים
בדמשק, המציאות הייתה שונה.
הממשלה סירבה לתיתם בטענה שמוכר האדמה השיגה שלא כדין ולכן אינו
יכול למכרה (אי הוצאת הקושאנים הייתה חלק ממאבק אישי בין מושל דמשק
ובין הבק שמכר את הקרקע). כשאבד הסיכוי לקבל בעלות חוקית על האדמה
נסוגו אנשי 'בני יהודה'. את עיקר כספם קיבלו בחזרה, אך אבד זמן רב וכסף
רב הלך לטמיון. בשנת תרמ"ז (1887-1888), כשנתיים לאחר רכישת הקרקע
וכמספר חודשים לאחר תחילת ההתיישבות בפועל,
נטשו המתיישבים את המקום.
החבורה שחזרה לצפת לא התייאשה מההתיישבות בגולן, ולאחר שלוש
שנים חורה אל הגולן,הפעם אל דרום הגולן. בכפר הבדואי ביר א-שקום
הם הקימו את המושבה 'בני-יהודה', שהחזיקה מעמד שלושים שנה תוך
תלאות רבות, עד שאחרוני בני המשפחה היחידה שנשארה במקום נרצחו
בידי ערבי במהלך מאורעות תר"פ (1920).
"דברים שרואים מכאן..." לתולדות האתר רמתניה בעת העתיקה: לאחר
כיבוש הגולן בימי המלך החשמונאי ינאי התקיים ברמתניה יישוב יהודי,
כנראה עד לנפילתה של גמלא בירת הגולן היהודי, במרד נגד הרומאים.
בתקופת התלמוד דחקו הנוצרים את רגלי היישוב היהודי ממזרח הגולן,
וברמתניה היה יישוב נוצרי ביזנטי. מתקופה זו נשמרו אבנים מעוטרות רבות
המשולבות במבנה ששימש את מתיישבי בית יהודה. בין העיטורים - דגמים
צמחיים - תמר וגפן האופי ינים לעולם העיטורים הרומי-ביזנטי, צלבים וכתובת
יוונית הקשורה כנראה לכנסייה שהייתה בכפר.
כתובת זו הנמצאת עד היום במבנה המרכזי פורסמה בשנת 1886 על-ידי
לורנס אוליפנט מיטיבם של המתיישבים, כאשר הוא מציין כי קיבל את תעתיק
הכתובת ממתיישב יהודי ממושבה חדשה הנבנית ברמתניה.

מגג הבית ניתן לצפות לסביבה :
-מאגר רמתניה: - המאגר הנמצא מזרחית לרמתניה ובסמוך לה, מהווה את
מוצאו ואגן הניקוז המזרחי של נחל יהודיה. המאגר הותאם לשימוש מימיו
לצורכי חקלאות, ומהווה חוליה בשרשרת מאגרי מים הפרוסים לאורך כל רמת הגולן.
-גבעת פזרה: - נמצאת בסמוך למאגר רמתניה בצידו הדרום מזרחי. על אף
שגובהה אינו מרשים היא מהווה נקודה חולשת על סביבותיה ועל כן שימשה
כמפקדת דיביזיות השריון הסורית 1 בקרבות לכיבוש 'טריז' חושניה בימים
החמישי והשישי למלחמת יום הכיפורים. בקרבות קשים אלה הושמדו שתי
חטיבות שריון סוריות.
-אלוני הבשן: - היישוב הנמצא צפונית-מזרחית לנו למרגלות רכס בשנית.
עלה לקרקע בערב ל"ג בעומר תשמ"א על-ידי גרעין מתיישבים מתנועת
בני עקיבא ושייך לתנועת המושבים של הפועל המזרחי. היישוב נחשב ליישוב
המזרחי ביותר בארץ. הוא נמצא בליבה של שמורת רכס בשנית המשמרת
את אחד משרידי יערות האלונים שכיסו חלקים גדולים של רמת
הגולן עד לפני כ-100 שנים.
-הר בני צפת: - מערבית לאלוני הבשן. ניכר על-פי השבשבת הבודדה
המתנשאת ממנו. שמו ניתן לו מגיבורי סיפור הרמתניה שהיו בני צפת
כזכור. השבשבת מהווה טורבינה המייצרת חשמל בכוח הרוח, וכך גם
חוות הטורבינות ובה 10 שבשבות המתנשאות מעל הקצה הצפוני של
רכס בשנית.
-הר יוסיפון: - צפונה לנו מתנשא הר הגעש יוסיפון לגובה 981 מ'. שמו
הערבי היה תל אבו-יוסוף, השם יוסיפון נועד להנציח את שמו של ההיסטוריון
הנודע יוסף בן-מתתיהו שכתביו מהווים מקור מרכזי וחשוב לידיעותינו על
הגולן בתקופה הרומית.
-הר שיפון: - צפונית מערבית ובסמוך להר יוסיפון. ניכר בדבשתו ושתי
כיפותיו. הר געש שגובהו 977 מ'. שמו הערבי הוא תל אבו ח'נזיר ופירושו
תל אבי החזיר, שעל-פי הפולקלור המוסלמי זהו שד המבצבץ ממעמקי
האדמה, אך ייתכן ששמו נובע מחזיר הבר המצוי ברחבי הגולן. שמו העברי
ניתן לו על שם צמח השיפון ממשפחת הדגניים הצומח על מדרונותיו.
-קשת: - מושב שיתופי המשתייך לתנועת חמושבים של הפועל המזרחי.
נולד ב-כ' באייר תשל"ד כאקט הפגנתי של מתיישבי הגולן והעמק ומתנגדי
הנסיגה, בימים של שיחות 'הסכמי ההפרדה' שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
היישוב נולד בתוך העיר קוניטרה שהייתה בלב אזור המחלוקת, ותרגום
השם קוניטרה נתן ליישוב את שמו 'קשת'. לאחר שלוש נקודות זמניות
הגיע היישוב למיקומו הנוכחי ועלה לקרקע באלול תשל"ח. ביישוב שוכן
בית ספר שדה 'קשת יהונתן'.

דרכי הגישה:
לבאים מכיוון צומת יהודיה: עלייה לרמת הגולן על כביש 87, ונסיעה
על כביש זה עד צומת קשת (כ-18 ק"מ).
לבאים מכיוון דרום רמת הגולן (העולים מכורסי, צמח) נסיעה על
כביש 808 (ציר המפלים) צפונה, עד צומת המפלים, שם פונים
ימינה על כביש 87 ומשם לצומת קשת. מצומת קשת לאחר נסיעה
של כ-3 ק"מ הכביש מתעקל ב-90 מעלות שמאלה, כ-50 מ' לאחר
הפנייה, צפונית למסגד, יוצאת דרך עפר צפונה לעבר הרמתניה.
דרך העפר עבירה לרכב פרטי למעט בעונת הגשמים.

ובגולן בכלל. היום קיים גם פארק של אמני הגולן בצמוד לבית הכנסת.

מסלולי טיולים נוספים