בתי כנסת עתיקים בגליל העליון המזרחי

רקע על המקום

בתי כנסת עתיקים ונשכחים בגליל העליון המזרחי בתי הכנסת העתיקים מהווים מוקד של התעניינות לחוקרים ולמטיילים זה שנים רבות. לפרסום מיוחד זכו בתי הכנסת של הגליל, שהתגלו ונחקרו ראשונים, לפני עשרות בשנים. המטיילים הפוקדים את הגליל העליון מקפידים לבקר בבית הכנסת של ברעם, מירון, גוש חלב או חורבת שמע, אך מלבד אלו ישנם בגליל העליון שרידים נוספים של בתי כנסת, שאינם מרשימים אמנם ביופים כמו אלו שהוזכרו לעיל, אך כדאי לדעת גם עליהם ולבקר בהם. להלן נתאר ארבעה בתי-כנסת כאלה בגליל העליון המזרחי, ויש לזכור שיש עוד שרידים נוספים ומעניינים הן באזור זה והן באזורים אחרים בגליל. הכתובות שלהלן נדונות לפי ספרו של יוסף נוה "על פסיפס ואבן" (כרטא תשל"ח), ושם גם רשימות ביבליוגרפיות מפורטות. כמו-כן ראוי לעיין לשם השוואה בחוברת של צבי מעוז ("הישוב היהודי ובתי הכנסת בגולן") החברה להגנת הטבע תש"ם(, ולהעזר במילון המונחים וברשימה הביבליוגרפית שבה.

עלמה

מושב עלמה שוכן ממזרח לדרך מעין זיתים לרמות נפתלי. בצידו המערבי של הכביש, מול המושב, נמצאות חורבות הכפר עלמא, שנמצאו בו חלקי משקוף של בית כנסת עתיק, הנושא כתובת עברית-ארמית האומרת: "יהי שלום על המקום
הזה ועל כל מקומות עמו ישראל א מן סלה אנה יוסה בר לוי הלו(י) אומנה דעבדת (הדן שקופה....)". תרגום החלק הארמי: "אני יוסה בן לוי הלוי האומן שעשיתי (את המשקוף הזה....)". בשנת 1949 נתגלתה בכפר כתובת ארמית, על גבי חלק משקוף אחר, האומרת "...נה טברייה דע (בד) (הדי)ן שקופה מלך ע....", כלומר: "הטבריני שעשה המשקוף (הזה, מלך העולם יתן ברכתו במעשיו). את שתי הכתובות האלו ניתן לראות כיום משוקעות בקירות בית הכנסת הישן של מושב עלמה שבמרכז המושב. הכתובת הקצרה נמצאת בכניסה לבית הכנסת, והארוכה נמצאת מעל ארון הקודש ומסמלת בצורה יפה את חידוש הישוב היהודי בגליל. מבנה בית הכנסת עצמו לא שרד במקומו, אך במבנה ערבי הרוס בחלקו, הסמוך לבית הקברות של מושב עלמה, אפשר לראות בקיר החיצוני המערבי אבן מעוטרת, כפי הנראה חלק מאפריז, ועליה עיטורים של ביצים ורמחים (עיטור נפוץ מאוד באומנות העתיקה, דוגמתו אפשר לראות למשל בכפר נחום) ונושאים צמחיים. נוסף לאבן המעוטרת אפשר לראות חלקים ארכיטקטוניים נוספים כמו ארכיטרב (קורת אבן שנישאה על גבי העמודים), עמוד עם חתך לב והרבה אבני גזית שנלקחו ממבנה בית הכנסת. יש להניח כי מבנה ערבי זה, שהיה שייך למוכתר הכפר, עומד במקומו של בית הכנסת העתיק. ראוי לציין כי ישוב יהודי התקיים בכפר עלמה עוד בימי הביניים, כפי שמזכיר ר'' בנימין מטודילה, שמצא כאן 50 משפחות יהודיות. כמו כן מוזכר המקום כישוב יהודי בכתבים שהתגלו בגניזה הקהירית. הקהילה היהודית התקיימה כאן כנראה עד המאה ה17-.

קציון

חורבת קציון נמצאת כ-3 ק"מ מזרחית למושב עלמה, בגדתו הדרומית של נחל קציון. במפה הswp- מוזכר המקום כקייצון, וייתכן כי כך נשמר שמו העתיק של המקום בפי ערבי האזור. השם קציון מוזכר בתלמוד הירושלמי בשמו של ר'' יוחנן דקציון (ביצה פ"ה ה"ח). במקום שרידי מבנה גדול ומרשים בנוי אבני גזית ואבנים מעוטרות. כיוון שהעיטורים דומים לאלו של בתי הכנסת האחרים בגליל, וכיון שבמקום נמצאה כתובת ביונית משנת 197 לסה"נ, (סוף המאה ה-2 לספירה) המקדישה את המבנה "לשלום אדונינו השליטים, הקיסרים לוקיוס ספטימיוס סורוס ובניו... בנדר היהודים" - מזוהה המקום כבית כנסת, למרות שיש חילוקי דעות בין החוקרים, ויש סבורים שאין הוא אלא מקדש אלילי. הבעיה העיקרית טמונה בתוכניתו, השונה מבתי כנסת אחרים בכך שסביב שניים מקירותיו לפחות, הצפוני והמערבי, היו סטוים של עמודים. אחדים מבסיסיהם עומדים עדיין באתרם או מוטלים למרגלות הקיר. צורה כזו לא מוכרת לנו עדיין מבתי כנסת עתיקים, וזו הסיבה שחוקרים בשנים עברו, כמו פרופסור שואבה הישראלי וכן הגרמנים קוהל, וצינגר ואלט, נטו לזהות את המבנה כמקדש אלילי. כיום, לאור המחקרים החדשים אודות בתי הכנסת, אנו יודעים כי לא היתה אחידות בתוכניתם של בתי הכנסת, וגם בבית הכנסת של ברעם היה סטיו של עמודים בחזיתו. גם הכתובת שנמצאה, אף שמשמעותה אינה מחוורת לנו דיה, מחזקת את הדעה שהמקום היה יהודי, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שהיהודים יקימו מקדש אלילי לכבודם של קיסרים שהיטיבו עם היהודים. בית הכנסת בנוי על גדותיהן של שתי ברכות אגירה, שחלקן טבעי או חפור וחלקן הוגבה בקירות בנויים. יתכן כי אפשר להסביר את הקמת הסטוים בעקבות מיקומו הטופוגרפי של המבנה על גדות הברכות, שהרי הסטוים פונים אל עבר הבריכות. השרידים הארכיטקטוניים היפים ביותר נפלו אל תוך הברכה הצפונית, למרגלות קיר אבנים שהשתמר לגובה רב, ועליו עומד עדיין בסיס עמוד מהסטיו הצפוני. בסיסים נוספים מגולפים ביד אומן נמצאים כאמור למרגלות אותו קיר. לידם נמצא משקוף, מגולף בצורה שיש חוקרים המציגים אותה כ"אומנות יהודית", אפיינית לבתי הכנסת, כי סוג כזה של משקופים נמצא גם בבתי כנסת אחרים (כפר נחום, חורבת עמודים), ולא נמצא במבנים ציבוריים אחרים כלשהם, לא בארץ ולא בסוריה. המשקוף מחולק ל-3 ריבועים מטופות, המוקפים בעיטור של תשליב, בריבוע המרכזי מופיעה תמיד ורדה רוזטה, ובצדדים מופיעים עיטורים צמחיים או דמויות בחורבת עמודים לדוגמא - אריות. במשקוף שלפנינו לא נשתמרה המטופה הימנית, אך במרכזית אפשר לראות עדיין את הורדה, ואילו בשמאלית מגולף עיטור שהושחת ואין להכירו. מעט מערבה מהמשקוף, למרגלות עץ זקן של אלה אטלנטית, נמצא עיטור מפואר שנשמר בצורה טובה. זהו כפי הנראה ארכיטרב (קורת אבן שנישאה על גבי העמודים במבנה). העיטורים שעליה מחולקים לרצועות אחדות, והם מהאופייניים לתקופה זו (מאות 3-2 לסה"נ). הרצועה התחתונה ביותר היא עיטור של סלילים וחרוזים, לאחר מכן עיטור נפלא של שריג גפן עם אשכולות ענבים ועלים היוצא מתוך אמפורה (כד עתיק ששימש בדרך כלל ליין) המוטלת על צידה. מעליה שורת עיטורים של ביצים ורמחים, ומעל עיטור של עלי אקנתוס (קוציץ).

השורה הבאה היא שוב ביצים ורמחים, והאחרונה היא של נושאים צמחיים. אבן מעוטרת זו היא מהיפות שהשתמרו בגליל, בדומה לברעם או כפר נחום. בשטח בית הכנסת פזורים חלקים ארכיטקוניים רבים ויפים כמו עמודי אבן מונוליטיים, בסיסים, מזוזות וקורות אבן, המעידים על עושרו הרב של המבנה. רק חפירה מסודרת בקנה- מידה גדול תצליח לשחזר בפנינו את הדרו של מבנה זה, ולאמת אם זה בית כנסת.

דלתון

בשנות השלושים גילה יוסף ברסלבסקי בין בתי הכפר הערבי דלאתה שרידים מעטים אך יפים של בית הכנסת העתיק. היו אלו שתי אבנים מעוטרות וחלקים ארכיטקטוניים נוספים אפייניים לבתי הכנסת העתיקים בגליל. אבן אחת שימשה כפי הנראה משקוף של חלון מעוטר בקונכיה, ומעליה גמלון, ששריגי גפן יוצאים מקצותיו. האבן השניה, שנתגלתה לא רחוק מהראשונה, נושאת עיטור של זר ובתוכו כף תמר - נושא נפוץ בבתי הכנסת, דוגמת המשקוף המרכזי בברעם. זמן קצר לאחר מכן, בשעה שביקר בקבר ר'' יוסי הגלילי שעל הר דלתון מעל הכפר, גילה ברסלבסקי עמוד שיש נושא כתובת עברית. הכתובת היא בת 18 שורות בצד אחד ושורות אחדות נוספות בצד אחר. הכתובת מטושטשת למדי, ולכן פוענחו ממנה מלים בודדות בלבד כמו "זכור לטוב", "ברכה אמן סלה", ושתי מלים נוספות שיש בהן ענין מיוחד: האחת היא "קיתדרא", והכונה כאן לכסא-כבוד המיועד לאחד מנכבדי הקהילה. כסא זה נקרא במקורותינו "קתדרא דמשה". בכורזין נמצא כסא כזה הנושא עליו כתובת. בשורה הרביעית קורא יוסף נוה את המלים "תקה רחמנה", שפרושן ארון הקודש, בדומה לכתובת שהתגלתה בחורבת עמודים שבגליל התחתון. לצערנו הרב נעלמו כל השרידים הארכיטקטוניים עם הריסתו של הישוב הערבי הנטוש, וכל הסיורים שנערכו במקום כדי לאתרן - לא העלו דבר.

נבוריה

שרידי בית הכנסת נמצאים כ-3 ק"מ צפונית לצפת, בין יערות האורן של ביריה. הממצאים שהתגלו כאן הם בעלי חשיבות רבה, ופרושם מהווה סלע מחלוקת בין חוקרי בתי הכנסת. בשנת 1861 התגלתה בנבוריה על ידי רינאן כתובת עברית חרוטה על אבן גיר. הכתובת פוענחה רק אחרי למעלה ממאה שנה על ידי נחמן אביגד. וזו לשון הכתובת: "למספר ארבע מאות ותשעים וארבע שנה לחורבן הבית נבנה בסרר חנינא בן ליזר וליליאנה בר יודן". מכאן, כי הכתובת מציינת שהמבנה הוקם בשבת 564 לספירת הנוצרים, בזמן כהונתם (כראשי הקהילה) של חנינה בן אליעזר ויוליאנוס בר יודן. זוהי כתובת יחידה המציינת תאריך הקמת המבנה משלהי התקופה הביזנטית, ומכאן המחלוקת בין החוקרים. שהרי מקובל להניח כי בתי הכנסת מטיפוס זה הוקמו במאות 3-2 לסה"נ . (כמו תאריך הכתובת מקציון) ואילו במאות 6-5 לסה"נ הוקמו בתי כנסת בתכנית ארכיטקטונית אחרת. והנה לפנינו מבנה "מן הטיפוס הקדום" עם תאריך מן המאה הששית. החוקרים המשייכים את בתי הכנסת הללו למאות 3-2 טוענים כי הכתובת לא באה לציין הקמה אלא תיקון יסודי. מתנגדיהם טוענים, כי לאור המחקרים והחפירות של בתי הכנסת האחרונים כמו גוש חלב, חורבת שמע ובתי הכנסת בגולן - יש צורך לתארך את המבנים הללו לסוף התקופה הרומית והתקופה הביזנטית. במרכזו של המשקוף, בין שני חלקי הכתובת, מגולפת מנורה עם שבעה קנים מוקפת בזר, וחלקו העליון של המשקוף מעוטר בדגם קשקשים. סמוך לקיר הצפוני של המבנה התגלה משקוף נוסף ובו גילוף של כד. כמו כן התגלה בחפירות שערכו כאן קוהל ווצינגר בשנת 1905 בסיב של עמוד (פדסטל) מעוטר בארנבת. המבנה עצמו הוא קטן למדי, ממדיו 16*5.11 מ''. בקיר הדרומי יש בו רק פתח אחד, ופתח נוסף היה בקיר הצפוני. בתוך המבנה נצבו שני טורי עמודים, וספסלים סביב שלושת הקירות. בחודש יולי 1980 הסתיימה עונת חפירות ראשונה בבית הכנסת ובחורבות הכפר שסביבו. החפירות נעשו ע"י משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת דיוק בארה"ב בראשותו של פרופ'' אריק מאיירס. זוהי המשלחת העוסקת כבר כ10- שנים בחקר הישוב היהודי בגליל וחפרה בגוש חלב, מירון וחורבת שמע. בחפירות התברר כי היה כאן ישוב קטן כבר בתקופת הברונזה הקדומה ובתקופת הברזל, אך מתקופות אלו לא נשארו כמעט שרידי בניה. בראשית הישוב היהודי במקום, כנראה במאה הראשונה לפה"ס שרידיו של בית החצוב בתוכו בסלע שהתגלה בקצהו המערבי של הכפר. בחלקו המזרחי התגלו שרידי בית-בד המעיד על פרנסת תושביו. המחלוקות על תארוכו של מבנה בית הכנסת נפתרו כמעט כאשר התברר לפי הממצאים שהתגלו ביסודותיו כי המבנה הוקם במאות 2-3 לספירה, אך הרצפות העליונות שלו, השייכות לכל השרידים הנראים לעין וכן למשקוף המפורסם, הן מהמאה ה-6 לספירה כפי שמעידה הכתובת. אחת התגליות המענינות היא כי היה שימוש רצוף בבית הכנסת עד למאה ה-7 לספירה לאחר הכיבוש המוסלמי. בין חורבות בית הכנסת התגלו שני פסלי אריות שהושחתו בתקופות קדומות. עם סיום החפירה שוחזר המבנה בחלקו, וזהו כיום אתר שכדאי לבקר בו.