עמק יזרעאל, בקעת כסולות, עמק חרוד ובקעת בית שאן, בין גלבוע, תבור וגבעת המורה, חובקים את אחד מאסמי התבואה הגדולים בישראל. בעבר הקציר בוצע בעזרת מגל וחרמש ונאסף לאלומות שנכרכו בשיבולים או בחבלים. האלומות או העומרים הועמסו בעגלות או במנשאים מיוחדים שהותקנו על גב גמל, חמור או פרד והובלו אל הגורן שמוקמה, בדרך כלל, בחלקה ממזרל לישוב כדי למנוע מרוחות הבריזה לשאת את המוץ והקש אל בתי המגורים. כאשר נאספו כמויות תבואה גדולות נהגו להשתמש באבני ריחיים, שאבניהן גדולות במיוחד, ואלה הונעו ע"י בהמה או בכוח המים שבנחילם.
גם היום ניתן למצוא בארץ שרידים של טחנות קמח (טחנות ארובה). איכרי הכפרים נהרו אל טחנות הקמח בעונת הקציר ובעל הטחנה קיבל מעשר מהקמח בתמורה לעמלו. אל גן לאומי ציפורי מגיעים דרך כביש שפרעם-נצרת (כביש מס'' 79). נכנסים למושב ציפורי, נוסעים עד מרכז המושב ושם, לפי השילוט, מגיעים לגן הלאומי. הרומאים קראו לה דיוקיסריה, עירם של האל זאוס והקיסר. בתקופה הצלבנית נקרא המקום לה-ספורי, שם שנשתמר בשמו של הכפר הערבי שהוקם כאן - ספוריה. גבעת ציפורי שוכנת בגליל התחתון המערבי, ברום של 289 מטרים. ציפורי מוקפת בנחל ציפורי מדרום ובקעת בית נטופה מצפון. עמקים עשירים ומקורות מים רבים נוחים לעיבוד חקלאי.
אדמתה הפוריה של בקעת בית נטופה, מעיינות נחל ציפורי, האוויר הטוב והמבושם שבגללו עשה רבי יהודה הנשיא את דרכו מבית שערים לציפורי, וצומת הדרכים עליו יושבת ציפורי - כל אלה ללא ספק, העניקו לה את "כתר בירת הגליל", מרכז כלכלי חשוב באזור. ציפורי נזכרת לראשונה בימי אלכסנדר ינאי, 103 לפנה"ס. בשנת 47 לפנה"ס מונה הורדוס למושל הגליל. הוא כובש את ציפורי בכוח הזרוע ומסתער עליה בעת סופת שלגים עזה. בשנת 66 פרץ המרד הגדול ברומאים. אנשי ציפורי כרתו עמם ברית שלום ובכך מנעו את חורבן העיר. בתחילת המאה ה 3- לספירה עברו רבי יהודה הנשיא ומועצת הסנהדרין מבית שערים לציפורי. רבי יהודה הנשיא חי בה 17 שנה, עד יום מותו. בתקופה הצלבנית, במאות ה 11- וה 12- , חזרה ציפורי לתהילתה כששימשה מאחז חשוב לצלבנים. ליד מעיינותיה הזכים התרכז הצבא הצלבני בטרם צאתו למלחמתו האחרונה בארץ-ישראל, קרב קרני-חיטין. כישלונו בקרב זה שם קץ לממלכת הצלבנים בארץ. מושב ציפורי וגן לאומי ציפורי נמצאים בסוף האביב בשיא פריחתם.
בוסתני הרימונים פורחים באדום. התאנים חידשו עלים, הזיתים זוהרים, ואחרוני פרגים ושדות חרציות עוטפים את כל אלה בהרמוניה שקשה לתאר אותה במציאות ולפעמים נכונה רק לציור. עם כניסתכם לנחל ציפורי אתם חוצים למעשה את נחל ציפורי והבקעה הפורייה שמדרום למושב. מדרום לפניה למושב נמצאת גבעת רבי יהודה הנשיא. מיד לאחר הפניה, מימין לדרך, לצד עצי צפצפה, נמצאות הנביעות של מעיינות ציפורי. כר דשא מזמין ארוחת בוקר או הפסקת פירות משפחתית. מאזור המעיינות נמשיך לעיר במעלה הכביש עד לגן הלאומי הנמצא צפונית למושב. הדרך משולטת ומגרש החניה נמצא מעבר לקופה. עם עלייתכם בגרם מדרגות למרפסת של מזנון האתר, אתם מוזמנים שוב להעפיל בגרם מדרגות נוסף ולפנות בסופו ימינה. המסלול טבעתי ומסודר ומוביל אותנו בין האתרים השונים. מומלץ לפסוע ברחובותיה המרוצפים של העיר, לראות את פסיפסיה המרהיבים, לעלות אל המצודה הצלבנית ולרדת אל מעמקי מאגר המים התת-קרקעי שלה המרשים והמרגש בגודלו ובצורת חציבתו. בציפורי נחשפו שרידים של עיר מפוארת:
מערך רחובות, מבני ציבור, בתי מגורים, תיאטרון, שוק מרכזי, בתי מרחץ ובית כנסת, רובם מהתקופה הרומית והביזנטית. מערכת אמות המים שממזרח לעיר מכילה תעלות, מאגר מים, מנהרה ובריכה. ואם לא די לכם בזה, פנו אל דרך שיבולי הזהב מציפורי למגידו. חילפו על פני צומת המוביל, פנו לכיוון רמת ישי, במקביל לנחל יפתחאל ונחל ציפורי. מצומת רמת ישי תגיעו לצומת השומרים ומשם שוב שמאלה (ודרומה) אל מגידו. אחרי שתחלפו על פני שדות החיטה ונוף הכרמל, יקבל אתכם גן לאומי מגידו ויקרא לכם להיכנס לפיר המים החשוך והקריר. צריך לרדת לאט לאט במדרגות ולהבין כמה חשובים היו המים לעיר הרכב מגידו. ממרום תל מגידו, כמו מתוך תמונה משתקף לו העמק, מגלבוע, התבור וגבעת המורה, המראה הוא תנ"כי ולמרגלותיו זורם הקישון. תל מגידו חובק סיפור מרתק של עיר רכב בימי שלמה ואחאב, מקור מפגש של דרכים חשובות ומקור מים. מקום ששליטים חזקים ביקשו לכבוש לאורך כל תקופת ההיסטוריה.
