מניצנה להר חריף

תיאור המסלול:

תחילת מסלולנו בתל ניצנה,66 ק"מ דרומית-מערבית מבאר-שבע, על כביש מס'211 ברשת הכבישים הארצית,4 ק"מ לפני מסוף הגבול בניצנה.

1.תל ניצנה

ראשיתה של ניצנה בתקופה הנבטית, במאה ה-3 לפה"ס, כתחנת דרכים על צומת דרך המסחר הקדומה מערב דרך אילת לעזה, והדרך שירדה למצרים ('דרך שור'). ניצנה הייתה חלק ממערך של תחנות דרכים, שהקימו הנבטים בנגב, ואשר שימשו מרכזי אספקה ושירותים לשיירות המסחר בדרכן אל נמלי הים התיכון. תחנות דרכים אלו היוו גרעין ראשוני להתפתחות מרכזים עירוניים בתקופות מאוחרות יותר. כשנכבשה הממלכה הנבטית בידי הרומאים בשנת 106 לספירה, הפכו הדרכים עליהן יושבת ניצנה לצירים משניים,
והיישוב ירד מגדולתו. ניצנה פרחה מחדש בתקופה הביזנטית, החל מהמאה ה5- לספירה. אז צמח בה מרכז דתי, יישוב חקלאי גדול, ותחנת שיירות על דרך המסחר שהתחדשה. בחפירות שנערכו כאן בשנים ,1937-1935 נתגלו בניצנה פפירוסים - לראשונה בישראל. פפירוסים אלה מהווים עדות חשובה ביותר על התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה בנגב. בתל ניצנה שרידי כנסיות, מבנים ובתי מגורים, מצודה ומאגרי מים.

בדצמבר ,1948 בעת מבצע 'חורב' במלחמת העצמאות, נכבשה ניצנה בידי צה"ל, ועל-פי הסכם שביתת הנשק נכללה באזור המפורז. כאן היה גם מושב ועדת שביתת הנשק הישראלית-מצרית בשנים 1956-1949. בחודש אוגוסט 1987 התחדשו בתל, לאחר כ-50 שנה, החפירות הארכיאולוגיות, בהנהלת
הארכיאולוגים דן אורמן ויוסף שרשבסקי, ובביצוע תלמידי עליית הנוער של הסוכנות היהודית, השוהים בכפר הנוער 'ניצנה'. בחפירות אלו נתגלו: גרם מדרגות משפת האפיק עד ראש התל, שער המצודה, בתי מגורים וכנסייה ב'עיר התחתונה' ממזרח לתל.

2. כפר הנוער 'ניצנה'

בתום הביקור נחזור את המכונית וניסע 4 ק"מ מערבה, אל מסוף הגבול החדש של ניצנה ואל הגבול המערבי. בדרכנו נחלוף על-פני כפר הנוער 'ניצנה'. הכפר הוקם על-ידי המחלקות לעליית הנוער ולהתיישבות של הסוכנות היהודית, עבור חניכי עליית הנוער. יוזם וראש צוות ההקמה של מפעל זה הוא אריה-לובה אליאב. במקום מתקיימים סמינרים לבני נוער מהארץ ומחו"ל,. כמו כן קיים כאן אולפן ללימוד
עברית לסטודנטים עולים חדשים. החניכים, השוהים כאן למשך תקופות קצובות, עוסקים בנטיעות עצים וצמחים ייחודיים לנגב, בשיקום חוות חקלאיות, בחפירות ארכיאולוגיות ובהכרת הנגב המרכזי, ובעיקר
הר-הנגב. תחילת פעילותו החינוכית של הכפר בסתיו 1987.

3.מסוף הגבול ('צומת חורב')

צומת מסוף ניצנה נקראת 'צומת חורב' על-שם המבצע הצבאי לכיבוש אזור ניצנה מידי המצרים במלחמת השחרור. על-פי המקרא 'חורב' הוא גם שמו של הר האלוהים בחצי-האי סיני. מסוף הגבול נפתח בספטמבר 1984 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. הקמתו נבעה מהרצון להסיט את מרכז הכובד של התנועה והמסחר בין ישראל למצרים מכביש החוף הצפוף אל לב הנגב, ולהפוך את ציר באר-שבע - ניצנה - סואץ, לציר התובלה המרכז בין שתי המדינות. לצערנו, חלום זה אינו מתממש, והתנועה דרך מסוף הגבול - דלה. ליד המסוף נפנה דרומה, על-פי השלט המפנה אותנו ל'מצפה רמון'. נביט אל מד האוץ (ספידומטר), נרשום את הקריאה בו, ונזכור כי המרחקים המופיעים להלן מדודים כולם מכאן.

4.לאורך הגבול המערבי

נתחיל בנסיעתנו לאורך כביש הגבול המערבי, הוא הגבול הבינלאומי בין ישראל למצרים. סיפורו של קו הגבול מתחיל בסוף המאה ה-19, כאשר הבריטים, אשר שלטו למעשה במצרים מאז ,1882 החליטו להרחיק את הגבול התורכי מתעלת סואץ ככל האפשר. בלחצם נאלצו התורכים להיכנס בשנת 1905 למו"מ על מיקום הגבול. התורכים הציעו מספר הצעות פשרה שנדחו על-ידי הבריטים, ובעקבות אולטימטום בריטי, שלווה בהזרמת כוחות צבא וצי אל האזור, נחתם ברפיח ב1- באוקטובר 1906 הסכם גבול בין שתי המעצמות. על-פי הסכם זה נמתח קו הגבול החדש מרפיח לטאבה שבראש מפרץ אילת. כך, כתוצאה ממיקוח פוליטי בין שתי המעצמות, נקבע גבול גיאומטרי שאינו קשור בתוואי שטח, באוכלוסייה או בהיסטוריה. דבר זה מומחש היטב תוך כדי נסיעה כאן. מאוחר יותר הוכר גבול זה כגבולה המנדטורי של ארץ-ישראל וכגבולה של מדינת ישראל עם מצרים. מאז, נפרץ גבול זה פעמיים. בראשונה, בעת מבצע 'קדש' (אוקטובר 1956), ובשנייה במלחמת ששת הימים (1967), עת פרץ צה"ל למרחבי סיני עקב איומו של שליט מצרים ג'מאל עבד-אל נאצר.

כאן, סמוך לניצנה, פרצה אוגדתו של אריק שרון אל המתחמים המבוצרים באום-כתף ובאבו-עגילה, הבקיעה אותם והמשיכה מערבה עד לתעלת סואץ. בעקבות הסכם השלום בין ישראל ומצרים (מרץ 1979), נסוג צה"ל באפריל 1982 מסיני אל קו הגבול המנדטורי, ונערך בגבולותיו החדשים-ישנים. הגבול סומן באבני גבול חדשות, לאורך 240 הקילומטרים עד אילת. השלטים הממוספרים לאורך הדרך, מציינים את מספרי אבני הגבול. כ-3 ק"מ מדרום למסוף הגבול, כדאי לעצור לתצפית ממוצב דיה.

5. תצפית ממוצב דיה, ודרומה

מוצב דיה שימש כמוצב 'סיד', אחד משלושת משלטי הגבול במערב ניצנה, בין השנים 1967-1947, יחד עם מוצבי 'חול' ו'ברזל'. מכאן מבט יפה אל תחום סיני, ואל עמק שלוש המלחמות במערב הכביש העולה בדרך לאבו-עגילה. ואדי מלחה שלרגלינו מעובד כולו בידי בדווים, וכן בוסתן זיתים ומאהלים. מאז מאי 1989 נסוג מגדל צה"ל באבן גבול 27 למקומו הנוכחי, לאחר שבדיקת סימוני הגבול, בעקבות פרשת טאבה, הביאה להחזרתם של המטרים האחרונים של הגבעה למצרים. נמשיך דרכנו דרומה. כ-13 ק"מ ממסוף הגבול - מסעף הדרך הישנה מניצנה לקסיימה ולקדש-ברנע. משמאל למסעף, כ-4 ק"מ בכיוון צפון-מזרח, על גבעה בולטת ובה עצי אשל, ניתן לראות את היישוב עזוז (בארותיים). ממש סמוך למסעף - סוללת עפר מאורכת. זוהי סוללת הרכבת התורכית. המסילה החלה להיבנות כאן במלחמת העולם הראשונה, בתוואי מאזור נחל שורק לכיוון באר-שבע וסיני, ובמגמה להגיע לתעלת סואץ. תחנותיה העיקריות היו באר-שבע, עוג'ה אל-חפיר (ניצנה), ומשם דרומה-מערבה, לקסיימה. בניית הקו נפסקה כ-15 ק"מ מדרום-מערב לקסיימה. מקסיימה המשיכו הגייסות התורכיים ברגל עד למבואות איסמעילייה. שם
הובסו בקרב בידי הבריטים. עם כיבוש ארץ-ישראל על-ידי הבריטים בשנת ,1917 נבנתה מסילה חדשה בצפון-סיני וזו נזנחה. נמשיך בדרכנו דרומה.

6. מוצבי הצבחה

כ-2 ק"מ מדרום למסעף בארותיים (15 ק"מ ממסוף ניצנה), ממערב לגבול, מתנשא ג'בל א-צבחה. יובלי ואדי צבחה פרושים בין ניצנה לשלוחת קדש-ברנע ומתנקזים צפונה-מערבה לואדי אל-עריש. ממערב לכביש - המוצב המצרי שבהר צבחה. ממזרח - מוצב זמיר - הצבחה הקטנה, שנתפסה בידי כוחות מצריים בשנת .1955 פעולת תגמול משולבת גדולה של צה"ל, בהרכב כוחות צנחנים, נח"ל ו'גולני', שבאו מדרום, הביאה לפינויים של הכוחות המצריים מתחום שטח ישראל.

7. שלוחת קדש ברנע

28 ק"מ ממסוף ניצנה נתחיל לטפס בפיתולי שלוחת קדש ברנע. נעצור בנקודת התצפית לתצפית קצרה. מכאן נוכל לזהות את אזור ניצנה, את מישורי א-צבחה, ג'בל א-צבחה, ג'בל אל-עמר וג'בל חלאל.
כאן ניפרד משפלת הנגב, שליוותה אותנו מאזור באר-שבע, ונטפס אל הר-הנגב הגבוה. מתחום האקלים הצחיח-ערבתי )300-150 מ"מ(, ומרום של 200 עד 350 מ' מעל-פני הים, נגיע לפסגות של 1000 מ' מעל-פני הים. תוך כדי נסיעה נבחין איך רצועת החולות שחדרה ממישורי חוף הנגב וצפון-סיני, מפנה את מקומה לנוף הררי מרתק ביופיו ובעצמתו.
לאחר 12 ק"מ משלוחת קדש-ברנע (40 ק"מ ממסוף ניצנה) - תצפית הר חורשה. 8. תצפית הר חורשה

נצפה צפון-מערבה. בצד 'שלנו' נוכל לזהות את הר קמר, רמת-מטרד, שלוחת קדש-ברנע ורמת-ברנע. מעבר לגבול, בסיני, נוכל לזהות את נווה המדבר קדש-ברנע, היישוב הבדווי קסיימה, ואזור המעיינות של עין קדיס. קדש-ברנע (עין אל-קודייראת), היא נווה המדבר הגדול ביותר בצפון-סיני. קדש נזכרת במקרא כנקודת ציון לגבולה הדרומי-מערבי של ארץ כנען (יהושע, ט"ו,3). אברהם ישב בקדש בתקופת נדודיו (בראשית, כ,1), והמקום היה גם תחנת מסע חשובה בנדידת בני-ישראל במדבר. מכאן שלח משה את שנים-עשר המרגלים לתור את הארץ (דברים, א,22-26). למרות סקר שיטתי וחפירות שנערכו בקדש-ברנע, משנת 1976 ועד החזרת סיני למצרים, עדיין לא נמצאו במקום שרידים מתקופת נדידת בני ישראל במדבר (מאה 13 לפה"ס). בתקופת המלוכה, החל מהמאה ה-10 לפה"ס, נודעה למקום חשיבות מרובה, בהיותו תחנת דרכים לשיירות המסחר. מכאן התפצלו הדרכים לאילת ולרפיח ('דרך הר האמורי'),
לבאר-שבע ולמצרים ('דרך שור'), לערד וליהודה ('דרך האתרים'). זו האחרונה עוברת בתוואי נוח ועשיר יחסית במקורות מים: קדש-ברנע, באר-חפיר מצפון-מזרח להר חמרן, אזור רמת-מטרד, עבדת, אזור שדה-בוקר וירוחם.

מנקודת התצפית מטפס הכביש להר חורשה ולאורכו עד הר חריף. הר חורשה הוא רכס שולחני צר, שטוח וארוך, שאורכו כ-10 ק"מ, גובהו כ-900 מ' מעל-פני הים, והוא בנוי מסלעי גיר שהורבדו לפני כ-50 מיליון שנה (תקופת האאוקן). ערוצי הנחלים התוחמים את ההר ממזרח הם שבודדו אותו מרמת עבדת ועיצבו את צורתו המאורכת. בצדו המערבי צונח ההר במתלול מרהיב לעבר אגן הניקוז של ואדי אל-עריש.
הנסיעה לאורך הר חורשה ממחישה היטב את ההבדלים הטופוגרפיים והגיאומורפולוגיים בין אזור הר-הנגב לסיני. תוך כדי נסיעה, נשים לב לעשרות גלי האבנים הפזורים על-גבי ההר משני צדי הדרך. אלה הם ה'טומולי' (ביחיד: 'טומולוס'), גלי אבנים ששימשו כאתרי קבורה לנוודי המדבר. הטומולי, שגילם כ-4000 שנה, ממוקמים בדרך כלל על שלוחות גבוהות ורכסים הנראים היטב למרחוק. רבים מקברות הטומולי שנחפרו נמצאו ריקים, דבר שהוביל את החוקרים להשערה, שאלו קברים של נוודים, שבמהלך נדידתם העבירו את מתיהם לקבורה משנית קבועה.

9. הר חריף

15 ק"מ מתצפית הר חורשה הצפוני )55 ק"מ ממסוף ניצנה(, נגיע להר חריף (1012 מ' מעל-פני הים), המפורסם בזכות אתריו הפרה-היסטוריים. על שמו קרויה 'התרבות החריפאית' -תרבות של נוודים שחיו בנגב ובסיני (8000-8250 לפה"ס), ועסקו בעיקר בלקט ובציד. הממצאים באתרים החריפאיים כוללים מכתשים, אבני שחיקה וכתישה, חרוזי צדף וכלי עצם מעובדים.

בצומת הר חריף, סמוך למוצב צה"ל, מסתיים סיורנו. כאן מתפצל הכביש - דרומה לאילת, כ120- ק"מ (הנסיעה בו דורשת תיאום מוקדם עם שלטונות צה"ל ומיכל דלק גדול...),ומזרחה למצפה רמון, כ-35 ק"מ. ליוצאים דרך מצפה רמון, מוצע לבקר בבורות לוץ, ולצפות על המכתש מפסגתו של הר רמון.