המסלול:
פקיעין הוא כפר גלילי בו חיים בשלום מוסלמים, דרוזים, נוצרים ואף משפחה יהודית אחת, שריד לישוב
יהודי שהתקיים כאן מאז ימי הבית הראשון.
מסלול קצר וקל שאורכו כשעתיים. עדיפה הקפצת רכבים, אף שניתן לחזור אל הרכב ברגל.
ניסע בכביש 89 המחבר את נהריה לראש פינה. בצומת חוסן נפנה ימינה לכיוון פקיעין (או בוקיעה) בכביש
מס''864 . כעבור כשבעה קילומטרים נגיע אל הכפר (אפשרות אחרת, להגיע אל הכפר מצומת רמה הנמצאת בכביש 85 המחבר את עכו לצומת עמיעד). במזלג הכבישים שמסעדות משני צדדיו נפנה שמאלה בכביש העוקף את הכפר עד לשילוט מימין שיורה על מערת הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי). כאן מתחיל סיורנו הרגלי.
גרם מדרגות צר, בין עצי חרוב, מוביל אל המערה שבה לפי המסורת חיו רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר.
רשב"י, שהיה תלמידו של רבי עקיבא, חי בזמן השלטון הרומי, במאה השניה לספירה. הוא נמלט למערה לאחר שנידון למוות בשל התנגדותו הנחרצת לשלטון ולתרבות הרומיים.
במשך 13 שנים שהו רשב"י ואלעזר במערה. במשך היום היו פושטים בגדיהם, משקעים גופם באדמה בירכתי המערה ולומדים תורה. בזמני התפילה היו רוחצים במעיין, מתכסים בטליתותיהם, מתפללים ושבים ופושטים אותן לבל יתבלו. לפי האגדה כתב רשב"י עשרים ושניים ספרים במערה, ובהם ספר "הזוהר".
עוד מספרת האגדה כי לאב ובנו אירע נס - מחוץ למערה צמח עץ חרוב ומן הסלע פרצו מי מעיין זכים. זה היה מזונם במהלך שנות המסתור.
במציאות המעין אינו נמצא בסמוך למערה אלא במרחק-מה ממנו. הסבר אפשרי לכך הוא שבאיזור פקיעין אירעו רעידות אדמה רבות. יתכן שהן גרמו להתמוטטות המערה, לסתימתו של המעיין ולנביעתו במפלס נמוך יותר. ממערת הרשב"י יורד גרם המדרגות אל סמטה שבה נפנה ימינה, ולאחר עיקול שמאלה נרד לכיכר גדולה. זוהי כיכר המעיין, עין בלאד, שבעבר סיפקו מימיו את צורכיהם של התושבים כולם.
מרחבת המעיין נפנה ימינה (מערבה). כעבור מרחק הליכה קצר נפנה בסימטה ראשית המוליכה שמאלה (למטה), לעבר בית-הכנסת בכפר.
בית הכנסת הנוכחי נבנה בסיועו של יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, באמצע המאה שעברה. בעת בנייתו שובצו בקירותיו הפנימיים תבליטים משרידי בית כנסת שעמד במקום במאה השלישית. ניתן לראות בהם מנורה, מחתה, גפנים, רימונים וארון קודש שמזכיר בצורתו את חזית בית המקדש. בית הכנסת בדרך כלל סגור.
מפתח עבורו נמצא בידי משפחת זינאתי, המשפחה היהודית של פקיעין. מבית-הכנסת נחזור לנקודה בה התחלנו את הסיור. כאן אפשר לשתות קפה ולקנח בפיתה ולבנה.
