הגעה אל נחל דוד
מכביש 90, הנמתח בצדו המערבי של ים המלח, פונים בהתאם לשילוט אל עבר שמורת עין גדי, השוכנת כמה מאות מטרים צפונית לכביש הגישה המטפס לקיבוץ עין גדי. רוב המבקרים כאן מחנים בחניון שבשערי השמורה, המוביל לנחל דוד. אך אתם ממשיכים מעט עם הכביש, בעקבות השילוט אל חניון תל גורן, הפחות פופולרי. אל חניון נחל דוד תגיעו בסיום הטיול שלכם – עייפים אך מרוצים.
בואו נפתח בחצי אזהרה:
נחל דוד בשמורת עין גדי מציע מסלול קל יחסית, גדוש במים, מפלים וכיופים לכל המשפחה. עם זאת, מדובר במסלול פופולרי מאוד, ובימים יפים – הוא עשוי להיות עמוס למדי. מצד שני, אם תבחרו בגרסת הטיול הארוכה – המתחילה בתל גורן הסמוך – תזכו בהמון שקט, הרחק מההמונים, וגם באתגר פיזי מתון, פחות או יותר. באופן טבעי, עם השקט יגיעו גם פינות קסומות ופחות מוכרות. בקיצור, אם יש לכם 4-5 שעות פנויות וחשק לגלות את הצד האחר של נחל דוד – זוהי ההזדמנות שלכם.
ועוד עניין טכני קטן: המסלול מוגדר כמעגלי, אך למעשה, מנקודת הסיום נדרשת הליכה של כ-15 דקות עד לרכב. קחו זאת בחשבון. ואם בכל זאת אתם עם ילדים קטנים או סתם לא רוצים להזיע – פשוט בקרו במסלול המוכר של הנחל (בכניסה לשמורה מקבלים דפדפת מידע ובה מפה מפורטת וכל מה שצריך לדעת). כי הנחל הזה – בין אם קצר ובין אם ארוך – תמיד מספק את הסחורה.
לאחר שמחנים בחניון הסמוך לתל גורן, מותחים את הגוף ומתכוננים לטיפוס די מתיש. אל דאגה, החלק הראשון הוא הקשה ביותר. אחריו, הכל יהיה פשוט יותר. תרים אחר סימון השבילים השחור, עולים עליו ומתחילים לטפס מעלה, אל התל הקדום שבו שכנה עין גדי הקדומה, הרבה לפני שהוקם הקיבוץ. אז, כמו היום, גדלו באזור תמרים רבים, ששימשו כענף חקלאות חשוב. במאה השישית לספירה נהרס היישוב עין גדי, לאחר כ-1,000 שנים שבהן ישבו פה יהודים. רק בשנת 1956 נעשה מעין צדק היסטורי, בעת שהוקם הקיבוץ, הנראה היטב מהדרך לתל גורן.
כאמור, אין זה טיפוס קל, ופה ושם תיאלצו אולי לעצור כדי להסדיר את הנשימה. עם זאת, בתוך 30 דקות, הכל יהיה מאחוריכם. אגב טיפוס, פקחו עיניים היטב: מאחר שלא רבים הם המטיילים המגיעים לכאן, יש סיכוי טוב יותר שתפגשו מקרוב (אבל ממש מקרוב) יעלים אדישות ושפני סלע חששנים, המאכלסים בהמוניהם את פיסת הארץ המדברית הזו.
בראש התל ממתין לכם פינוק של ממש: מקבץ מוצל וצפוף של צמחי מים, המסוכך על מעיין עין גדי, הנחשב לאחר מארבע מעיינות המזינים את נחלי השמורה – נחל דוד ונחל ערוגות. יפה כאן, שממש נדרשת הפסקה של שעה ארוכה.
הדרך עוד ארוכה, ולכן כדאי להמשיך.
הליכה על השביל השחור תביא אתכם בתוך דקות אל שרידים מעט הזויים של מבנה קדום. בעבר הרחוק, לפני יותר מ-5,000 שנה, פעל פה מקדש כלקוליתי שנועד לצרכי פולחן. פולחן או לא – הנוף הוא הגיבור האמיתי הניבט ממרומי המקדש: הרי מואב, מדבר יהודה והכחול-חיוור של ים המלח, אי שם למטה.
המשך השביל פונה לכיוון צפון, ובתוך כמה מאות מטרים הוא יביא אתכם אל צומת שבילים. אחד השבילים מפנה למעיין שולמית, אבל אל תתפתו כעת לשם היפה, והמשיכו לכיוון מערב, אל אחד המקומות הרומנטיים באזור כולו: מערת דודים.
המשך הדרך חולף בצמחייה עשירה שתיאלץ אתכם להרכין ראש פה ושם. עוד מעט וגם תבחינו מלמעלה בבריכות המים היפות, בצבע כחול-ירוק, של הנחל, המנצנצות בשמש וממתינות רק לכם. ואז מופיעה מערת דודים.
מערה זו, המצויה במרומי הגדה הדרומית של נחל דוד, דורשת דילוג או שניים, ובתמורה היא תעניק לכם שקט מופתי והמון אווירה קסומה, כאשר מים נוטפים מכל עבר ושיחים של שערות שולמית עוטפים את המרחב ברוך.
ועכשיו, אחרי הדממה המענגת של מערת דודים, הגיע הזמן לחבור לכל עם ישראל.
חוזרים בשביל שאיתו הגעתם למערה, וכעת פונים לפי השילוט למעיין שולמית. השביל יוריד אתכם מטה, אל מפל דוד, לשכשוך הגון של שעה ארוכה. מכאן הדרך מזרחה, אל שערי השמורה, תהיה קלילה ונעימה הרבה יותר.
