נחל כלח: הגעה
נוסעים על כביש 672, וכחצי ק"מ ממזרח לאוניברסיטת חיפה, פונים לכיוון מערב אל מרחב פיקניקים גדול המוביל, בין השאר, אל "חי-בר כרמל". פונים, אך לא יורדים לכביש הצר המוביל לחי-בר, אלא נוסעים מזרחה בהתאם לשילוט אל חניוני שוויצריה הקטנה. הכביש הצר והמפותל מגיע, לאחר כשני ק"מ בקירוב, אל החניון של נחל כלח, שבו מחנים (עדיף בחלקו הדרום-מערבי, קרוב לתחילת המסלול).
אם החלטתם להגיע אל אזור הכרמל ולטייל בו רק פעם אחת בשנה, דאגו כי הפעם הזו תכלול את נחל כלח. למה? כי רק דברים טובים אפשר לומר על המסלול הקצר והקסום הזה, המביא עמו עושר נופי ובוטני, הרפתקאות-זוטא חביבות, וגם אנרגיה טובה. ממש כך. זהו טיול קטן שמשאיר אחריו זיכרון גדול. ואגב, תמיד יפה פה, גם בשיאו של הקיץ הישראלי הדהוי, אבל באביב ובחורף הכל נראה כאן נהדר באופן מיוחד.
ולצד כל זאת, יש כאן עדויות ורמזים בולטים לעניינים פחות שמחים, בדמות השריפה הגדולה שהשתוללה בכרמל כולו, בסוף שנת 2010. מצד שני, זוהי הזדמנות לצפות באופן שבו מתחדש הנוף באופן טבעי, כנגד כל הסיכויים.
נחל כלח עצמו נחשב צנוע יחסית באורכו וברוחבו. הוא מתחיל את חייו לא הרחק מכאן, ליד צומת דמון, ובסופה של דרך לא ארוכה – הוא מתמזג עם נחל גלים, הרחב ממנו, לא הרחק מאזור האוניברסיטה. לאחר שיוצאים מהרכב, מחפשים את סימון השבילים האדום, שייקח אתכם אל לב-לבו של חורש טבעי יפה וגדוש בשלווה.
עוד 400-500 מטרים בדרך הנעימה, וכבר מבחינים בשער חלוד, מעט סוריאליסטי, הניצב בשומקום. בעבר הרחוק, תוכנן פה מתחם שאמור היה לאכלס איילי כרמל ויחמורים, אך הדבר לא קרה.
הדרך נערכת בירידה קלילה, כמעט בלתי מורגשת, עד שמגיעים אל קצה מצוק רם, ואל תהום מפתיעה שנפערת לצדו. בתחתית של אותה תהום נמתח ערוצו של נחל גלים, ואם תרימו את המבט, תזכו בנוף מיוער מלוא העין, כמעט עד לים שבאופק. יפה כאן, בגדול – תרתי משמע.
צועדים עם הסימון האדום בשביל שמצדו האחד חורש הנראה בלתי עביר, ומצדו האחר – התהום המרשימה. בשלב מסוים השביל פונה מזרחה, ולאחר מכן מופיע פיצול שבילים (שימו לב שלא לפספס אותו. הוא מעט מתעתע). כעת פונים צפון-מזרחה (שמאלה שלכם) ועולים על השביל הירוק. החורש בלתי עביר? כאן תיווכחו שהוא עביר, ואפילו בכיף גדול. והכיף הזה משמעו להיתלות על ענפים ושורשים, להיאחז בסלעים חלקלקים ולנוע באיטיות מרנינה על השביל הצר. הכל פה מוצל ושקט, גדוש בעצי קטלב.
