מכתש רמון: נחל ארדון וגבעת חרוט - מסלול טיול

מכתש רמון נחל ארדון וגבעת חרוט - הערות:

חלק ניכר מהמסלול אינו מוצל. בימים חמים, יש לצאת השכם בבוקר ולהצטייד בהרבה מים. אין לטייל כאן כאשר נשקפת סכנת שיטפונות. מפת סימון שבילים: מספר 18 – מערב מכתש רמון.

המכתש על קצה המזלג:

טיול קצר, קולע וגדוש ב"ממתקים" גיאולוגיים בלב מכתש רמון

הגעה אל נחל ארדון וגבעת חרוט: אם מגיעים למצפה רמון מכיוון באר שבע בכביש 40, חוצים את היישוב ויורדים עם הכביש אל עומק המכתש. קצת יותר מ-4 ק"מ לאחר שהכביש התלול הפך למישור, מחפשים מצד שמאל שלכם (צפון) שילוט המפנה לעין סהרונים ולחניון בארות. נוסעים לפי השילוט על דרך עפר הטובה לכל רכב, ולאחר כ-4 ק"מ חולפים על פני חניון בארות הגדול, שאוהלים פזורים בו. משם לכיוון מזרח לפי השלט המפנה לחניון סהרונים, שבו גם מחנים (זהו חניון יום בלבד והלינה בו אסורה). 

ממבט-על, מהיר ובלתי משתהה, נראה מכתש רמון – יפה ככל שיהיה – נטול חיים. אך אין טעות גדולה מזו: האזור הזה רוחש פעילות של בעלי חיים רבים – עופות דורסים, לטאות, נחשים, זוחלים שונים, יונקים כתנים ושועלים, זאבים וצבועים. עד לפני כמה עשרות שנים, מספרים שאפילו נמר או שניים הסתובבו פה. 

אבל עם כל הכבוד לעולם החי – אל נחל ארדון במכתש רמון מגיעים בגלל הנוף, הגוונים המשתנים, הפלא הגיאולוגי. למעשה, המכתש של היום הוא ההר של פעם. למה הכוונה? בעבר הרחוק, לפני כמה וכמה מיליוני שנים, היה המרחב הזה הר שלמעשה נשחק בתהליך רב שנים, עד שנהפך למעין חור ענקי – כ-40 ק"מ אורכו המרבי וכ-300 מטרים ויותר – עומקו. והשם? השם רמון מגיע מהנחל החותך את המכתש. בעבר, נקרא בערבית ואדי רומאן, שם המאזכר את חיילי האימפריה הרומאית ששלטו במחרב ונעו באזור דרך הבשמים הקדומה. 

מי שמטיילים בעומק המכתש יגלו שפע של צבעים, מרקמים וגוונים סלעיים – צריך רק להביט היטב, להתמסר לנוף הקרוב והרחוק: סלעי גיר, דולומיט ואבני חול מתמזגים יחדיו ויוצרים נופים נהדרים, שמתגלים ומפתיעים כל העת.

אגב, שווה לשקול לינת לילה בחניון בארות הגדול והמוסדר, ולהתעורר הישר אל מסלול זריחה מדברי, או ללון באיזה צימר במדבר באיזור זה ולהיות הכי קרובים למסלול.

וכעת, לאחר ההקדמה המעט פיוטית, הגיע הזמן לחלץ את העצמות ולהתחיל ללכת. לאחר שמחנים את הרכב בחניון סהרונים (אל תתבלבלו עם חניון עין סהרונים הסמוך), מבחינים בגבעת חרוט המרשימה, הנראית היטב גם מטיילות הנוף המצויות על שפת המכתש, במצפה רמון. 

אתם על שביל בסימון שחור, ויורדים עמו לעבר נחל ארדון, לפי השילוט. אל תתנו למילה "נחל" להטעות אתכם, כי רוב הסיכויים שמים לא תראו כאן, גם לא בחורף (למעט במקרים מיוחדים וגשומים במיוחד). 

לאחר שפוגשים בעץ שיטה בודד ורחב מידות, נוטשים את הדרך הרחבה יחסית לטובת שביל כחול שחולף בוואדי ומתחיל לטפס מעלה. הדרך תוביל אתכם אל גבעת חרוט. כשמה כן היא: בצורת חרוט. זהו המקום להיפרד שוב משביל אחד (כחול) לטובת אחר (אדום). השביל האדום מטפס עוד ועוד, חוצה אוכף סלעי ויורד מצדו האחר. כעת יש לפניכם שתי אופציות: אם יש לכם כוח וחשק, התמסרו לשעה קלה לסימון השבילים השקוף (שני פסים לבנים מקבילים) וטפסו אל מרומי גבעת חרוט. מדובר בטיפוס קצר, שבסופו תזכו במראה נהדר של האזור כולו, ובעיקר של בקעת ארדון הציורית. תהליכים גיאולוגיים וגעשיים קדומים יצרו פה תצורות סוריאליסטיות מפעימות, לצד גווני אדום, חום ואף שחור.  

בין אם טיפסתם ובין אם לא – ממשיכים כעת על השביל האדום, המצוי למרגלות הגבעה. פונים עם השביל ימינה, צועדים במישור נרחב, ולאחר כ-150 מטרים יורדים במדרגות סלע אל ואדי זעיר, שמוליך שוב אל נחל ארדון. כעת מבחינים בדרך עפר מוכרת – אותה הדרך שדרכה התחלתם את הטיול. פונים בה ימינה ולאחר דקות אחדות פוגשים עוד עץ שיטה (לא תוכלו לפספס – הם נדירים באזור הטיול שלכם). 

שבו תחתיו, התענגו על הצל, והמשיכו הלאה.

קרוב אליכם מצוי עין ארדון – מעיין קטן שצמחיית נחלים עוטת אותו ומרמזת על מקום הימצאו. עוד כחצי קילומטר ומגיעים שוב אל עץ השיטה הראשון, וממנו – בחזרה אל חניון סהרונים, שבו ממתין הרכב.