כיצד מגיעים לתחילת המסלול?
הציר המרכזי - דרך מצפה-רמון. נצא מבאר-שבע למצפה-רמון בכביש ארצי מס'' 40 דרך צומת
הנגב, צומת טללים וצומת חלוקים. כ-7 ק"מ לפני מצפה-רמון, סמוך לבסיס צה"ל, פונה כביש אספלט מערבה. בכביש זה ניסע 30 ק"מ, עד השלט המפנה אותנו בדרך עפר טובה ל''אתר בורות לוץ'' (1) .
בתום נסיעה בת כ-1.5 ק"מ נגיע לחניון, שם מתחיל טיולינו.
האפשרות השנייה - להגיע לתחילת המסלול היא דרך ניצנה ולאורך הגבול המערבי נצא מבאר-שבע וניסע בכביש מס'' 211 לכיוון ניצנה (70 ק"מ) . במסוף הגבול נפנה דרומה וניסע לאורך הגבול 58 ק"מ, עד צומת הר חריף. בהר חריף מתפצל הכביש ואנו נמשיך מזרחה לכיוון מצפה-רמון. לאחר כ-5 ק"מ נגיע לשלט המפנה אותנו ל''אתר בורות לוץ.'' נרד מהכביש צפונה וניסע על דרך העפר כ-1.5 ק"מ עד חניון בורות לוץ (1) .
בחניון בורות לוץ נמצא מים, שירותים עם מים זורמים (גם לנכים) ונקודת איסוף אשפה. החניון ממוקם ביובל נחל אלות, שבו נרד בעוד כמה דקות ברגל. אך תחילה הערה לגבי אפשרויות הטיול האחרות מכאן:
קיימים שני מסלולים עיקריים. האחד הוא מסלול היקפי (מסומן בשטח) , המוביל סביב לגבעה השטוחה שממזרח לחניון (נ"ג 978) . אורכו כ-4 ק"מ, והמרכיב העיקרי שבו - בורות המים. תחילתו בשלט ליד מתחם האבנים המזרחי שבחניון הלילה. גם המסלול השני בו נלך מתחיל בשלט האמור, אך הוא יוצא מכאן במורד נחל אלות וחוזר ביובל אחר. מסלול זה מגוון יותר, ארוך מעט יותר ולאורכו נמצא כמה מהמרכיבים המייחדים את הר-הנגב הגבוה. ההסברים כאן מתייחסים אליו.
תיאור המסלול:
1.בור המים
תחנתנו הראשונה היא בור מים (2 במפת ממסלול), אותו ניתן לראות כבר מהחניון. מרחקו רק 100 מ'' מכאן, בכיוון צפון-מזרח. הבור ניכר בערימות הטין הבהירות הסוגרות עליו מדרום. הוא פתוח, ובמבט מקרוב נבחין כי החפירה נעשתה בסלע אטום. נבנה גם דיפון פנימי באבנים למניעת קריסת הקירות פנימה. אל הבור מגיעות שתי תעלות, המנקזות אליו מים מן הגבעה שמעליו - תעלה אחת מדרום-מזרח, השנייה מצפון-מזרח. בדרך כלל ניתן למצוא בבור זה מים בכל חודשי השנה. הבור שייך לסידרה של 17 בורות המכונים ''בורות לוץ'' (בחלק מן המפות - ''מאגורות לוץ''). רובם מתוארכים לתקופה הישראלית - ימי המלכים שלמה ודוד, במאות ה-8-10 לפנה"ס, אם כי בתחומי האתר נמצאו שרידים המראים על רציפות יישוב לאורך תקופות רבות וקדומות. הבורות שימשו, כנראה, לשתייה ולהשקאת עדרים, ובכל מקרה לא להשקיית החלקות המעובדות.
2.טרסות חקלאיות בערוץ הנחל
כאן ניפרד מן המסלול, הממשיך על-גבי המדרון, ונרד אל הערוץ. נמשיך צפונה כק"מ במורד ערוצו של נחל אילות. בדרכנו נחלוף על-פני מערכת עניפה של טרסות חקלאיות (3), הסוכרות את הערוץ לרוחבו - שריד לחקלאות עתיקה אשר התקיימה כאן בעבר. שיטת ההשקיה באזור היתה מבוססת על ניצול מי-נגר עיליים, אשר זורמים על-פני המסלע לאחר ירידת גשם. בחווה אשר בה אנו עומדים, ניצלו את המים, אשר מתנקזים
באופן טבעי מגדות הנחל לתחתית הערוץ. את הערוץ סכרו לרוחבו בטרסות מקבילות ומדורגות, וביניהן חלקות מישוריות הראויות לעיבוד )ראה תרשים(. הטרסות השטוחות עוצרות עליהן את מי הנגר. רוב החוקרים סוברים, שהקרקע בטרסות היא אדמת סחף אשר הצטברה במשך השנים, אך לאחרונה הועלתה סברה, שהיא הובאה לשם באופן מלאכותי ליצירת החלקות. ניסויים שנעשו בשנים האחרונות הראו, שגידול תבואות ועצים בשיטת השקיה זו אפשרי ומצליח.
3.אלות אטלנטיות
נמשיך מבור המים במורד נחל אלות, ולאחר 20 דקות נפגוש בעצי האלה האטלנטית הראשונים במסלול טיולנו (4). האלה האטלנטית atlantica pistacia הוא עץ שמוצאו מהרמות במרכז אסיה. כאן, בין פסגות הר-הנגב הגבוה, נמצא הריכוז הגדול ביותר שלו בארץ. תפוצתו ברחבי המזרח-התיכון נרחבת - מפרס עד הרי האטלס (מכאן השם אטלנטית)- אך מקוטעת. בתקופות בהן היה אקלים המזרח-התיכון קריר ולח יותר, כיסה מין זה, כמו מינים אחרים שמוצאם מערבות מרכז אסיה, שטחים נרחבים ורצופים במזרח התיכון. בערך בזמן בו נסוגו הקרחונים מאירופה, התחמם והתייבש גם אקלים המזרח-התיכון,
והמינים הערבתיים נכחדו מרוב האזורים. שרידים נותרו בפסגות גבוהות, לחות וקרירות יותר, דוגמת הר-הנגב, הר אדום, פסגות סיני והחרמון. האלה נזכרת בתנ"ך כמה פעמים: "ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון וליבנה ואלה, כי טוב צילה" (הושע, ד''13). בערוצים העשירים יותר במים מגיעות האלות עד גובה
של 15 מ'', וקוטר גזען עד 2 מ''. גילו של העץ יכול להגיע לכמה מאות שנים. הפריחה והלבלוב הם באביב. אז בולטות האלות בצבעים אדמדמים מרהיבים. בחורף עומד העץ בשלכת. על ענפיו ניתן לראות, בדרך כלל, עפצים גדולים ואדומים או את שרידיהם המיובשים. העפצים הם התנפחות בקליפת העץ, הנגרמת כתוצאה מהטלת ביצי חרקים בה.
4."לפרמידה" - ראש אלות
נמשיך בערוץ הנחל עוד 500 מ'', עד עיקול ימינה (צפונה) (5). כאן נעזוב את ערוץ הנחל ונטפס שמאלה (תחילת העלייה מסומנת בגל אבנים). השביל עולה לאוכף השלוחה, ומשם לגבעה 980 (''הפירמידה''), החולשת על ערוץ הנחל מכיוון צפון-מערב. בפסגת גבעת הפירמידה נערוך תצפית על האזור. אנו עומדים עכשיו בקצה הצפוני של שלוחה, החבוקה על-ידי שני ערוצים של נחל אלות, הזורמים צפונה. נחל אלות הוא אחד מיובליו של נחל ניצנה המנקז את חלקו הצפוני של הר-הנגב ונבלע בחולות עגור שבשפלת הנגב. ממזרח לנו מתמשכים מצוקי מכתש רמון, מכיוון דרום-מערב בולט הר רמון. מצפון-מזרח ומצפון מערב עוטפים אותנו ההרים הנהדרים של הר-הנגב הגבוה עם שכבות הסלע האופקיות המאפיינות אותם. מדרום-מערב,באופק, מציץ הר חריף, עם שלל האנטנות שעליו. לא הרחק משם עובר קו הגבול הבינלאומי עם מצרים. מדרום לנו ממש - הר רומם. בערוץ שמתחתינו, מדרום-מזרח, נראות טרסות חקלאיות ושבילים בהירים אשר נכבשו במשך שנים רבות ברגלי אדם ובהמה, והיו בשימוש הבדווים כאן עד לשנות ה-50.
גם היום רצופים השבילים בגללי גמלים, המעידים על פעילות בדווית באזור. התצפית המרהיבה אל אזור הפסגות הנישאות ממחישה לנו היטב את הצורך החיוני בשמירה על אזור מרהיב זה.
נתחיל לרדת מה''פירמידה'' בדרך בה עלינו עד האוכף, וממנו ימינה אל הערוץ אשר ממערב. בהגיענו לערוץ, נעלה בו דרומה. על גדת הערוץ נוכל לראות שרידים רבים של מבנים וגדרות אבן. לאחר כ-1300 מ'' נגיע למזלג ואדיות (6) (המזלג מסומן בגל אבנים). נבחר בערוץ הימני (המערבי) ונטפס לגבעה 1004 (7) לתצפית על האזור. מנקודת התצפית נרד אל האוכף המפריד בינינו לבין הר רומם, ונחזור כק"מ עם השביל
היורד מזרחה אל הרכב הממתין באתר בורות לוץ. קיימת אפשרות להמשיך מגבעה 1004 לפסגתו של הר רומם (במרחק כק"מ) ומשם לחזור לחניה בבורות לוץ (2,1 ק"מ).
