טיול אל הר תבור – מסלול הפסגה

מעטים הם הטיולים המשלבים קדושה נוצרית בסגנון אירופי לצד מסלול הגדוש בנופים פנורמיים נהדרים. חוויות סביב פסגת הר תבור

הגעה אל הר תבור – מסלול הפסגה:

מגיעים באמצעות כביש 65 אל הכניסה ליישוב הבדואי שיבלי, לא הרחק מכפר תבור, נכנסים אליו ונוסעים ברחובו הראשי ישר כל הזמן (לכיוון מערב). לאחר מספר דקות, בפאתי שיבלי, מתגלה שלט המפנה לכיוון דרום-מערב, אל כביש 7266 המטפס בפיתולים מסחררים אל ראש הר תבור. 

הכביש ייקח אתכם אל "שער הרוחות", שער אבן אדיר. עוד כמה עשרות מטרים, ומחנים בחניה מסודרת לצד המתחם הכנסייתי. 

אחרי שמחנים את הרכב, אתם אמורים להתחיל לדגום את מסלול טיול הפסגה המעגלי של הר תבור, שלשמו הרי הגעתם עד לכאן. אבל חכו – כי תהיה זו חובה נעימה לבקר במתחם הכנסייתי היפה המצוי על ראש ההר, וספוג באווירה אירופית למשעי, עד כדי כך שלעיתים נשכחת העובדה שאתם נמצאים בישראל. יש גם סיכוי גדול שכדוברי עברית, תרגישו כאן כמיעוט. ממש כמו בטיול בחו"ל.

מתחם זה, הפתוח ברוב שעות היום, כולל מרחב מטופח שבו פרחים הפורחים בשלל צבעים, שיחים גזומים היטב וגם כמה סברסים, שמעניקים למקום התרבותי הזה את הטוויסט המעט-פראי. 

גולת הכותרת פה היא כמובן כנסיית ההשתנות, הקרויה כך מאחר שכאן בדיוק (על פי המסורת הנוצרית) ערך ישו את נס ההשתנות, בו השתנה מבשר הנצרות לנגד עיניהם הנדהמות של תלמידו, ופניו הפכו להיות לבנות וקורנות. זו הסיבה שההר הזה נחשב קדוש בעיני הנוצרים, שאף בנו על ראשו כנסייה בתקופה הביזנטית. על חורבותיה של כנסייה זו, נבנתה בשנת 1919 כנסיית ההשתנות המרשימה, שחזיתה מעוצבת לעילא. אם פתוח – הרווחתם, כי אולם התפילה הגדול מרשים לא פחות מחזית הכנסייה. כדאי לבקר פה בעת שנערכות מיסות, אם כי קשה לדעת מראש מתי הן מתרחשות. עניין של מזל. אם אתם ממש מתעקשים – במתחם זה גם פועלת חנות תיירים מתקתקה.

כעת, אחרי כל הקדושה הזו, חוזרים לאחור, חולפים על פני הרכב שלכם, ממשיכים על השביל הצר עד לשער הרוחות (שעל פניו חלפתם ברכב), ומיד אחריו פונים שמאלה (דרומה), אל לב הטבע. חפשו אחר סימון השבילים השחור, והישארו עמו עד להודעה חדשה. זהו שביל הפסגה הכי שווה שפגשתם מזה זמן רב. כבר מתחילתו נגלים לעין נופי עמק יזרעאל והגליל התחתון, עם שדות חקלאיים חרושים בקפידה, מאגרי מים תכולים המנצנצים בשמש ויישובים קטנים ויפים המעטרים את התפאורה הזו. בהמשך הסיבוב שלכם, יתגלו לעין גם נופי הגלבוע, הגלעד, ומרחבי הגליל והגולן המרוחק.

נכון, ההר הזה לא ממש גבוה יחסית לחבריו הגליליים (כולה 562 מטרים), אבל הוא מרגיש הרבה יותר מגובהו האמיתי. אולי זו הסיבה שרבים רצו לכבוש אותו במהלך ההיסטוריה הארוכה של הארץ הזו – צלבנים, מוסלמים, רומאים ומי לא. ויש גם את הסיפור המפורסם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם (מספר שופטים), שניצחו את סיסרא, לאחר שאיגדו את צבאם בתבור.

כמה מאות מטרים מרגע שחלפתם על פני שער הרוחות, תצוץ לצדכם מערה מיוחדת. הילדים יאהבו אותה במיוחד, בשל העובדה שאפשר להיכנס אליה מפתח אחד ולצאת ממקום אחר (אל תשכחו להביא פנס).

הישארו כל העת על השביל בעל סימון השבילים השחור, ומדי פעם תוכלו להבחין משמאלכם בחומות העוטפות את המתחם הכנסייתי שעל ראש ההר. אם הגעתם בסתיו, תזכו לצפות בפריחת חצבים המונית ואלי גם בחלמוניות. בימי האביב, יתנו פה הופעה הדודא הרפואי, לצד לא מעט מיני סחלבים. ובין לבין – כלניות, רקפות ונרקיסים.

המשך הדרך מעט מתעתעת, בשל כמה וכמה פיצולי שבילים. הישארו עם השחור, ורק לאחר מפגש עם סימון ירוק, לא הרחק מכביש צר המוביל אל הכנסייה היוונית-אורתודוכסית – עלו על אותו שביל בסימון ירוק. השביל הזה יעלה אתכם בחזרה אל שער הרוחות, תוך שהוא עובר לצד החלק הצפוני של המתחם הכנסייתי הנראה מעט סוריאליסטי יותר. עוד כמה דקות, ואתם שוב ליד הרכב שלכם.