הגעה: מגיעים לצומת חניתה בכביש 70 (סמוך לשלומי), פונים לכיוון מזרח (ימינה) ועולים על כביש 899, הוא כביש הצפון. לאחר כ-8 ק"מ, מעט אחרי קיבוץ איילון, פונים דרומה (ימינה) לכביש גישה המוביל אל תוך פארק גורן. הדרך משולטת היטב, ויש לנסוע לכיוון מצפור מונפור, בו מחנים את הרכב.
נחל כזיב - אחת, שתיים מים
נחל כזיב, שאל גדותיו מיד תגיעו, מצוי כמעט בקצה הצפוני של המדינה, וזוהי סיבה מספיק טובה לערוך בו את המסלול הארוך. הרי לא לחינם נסעתם שעה, שעתיים ויותר. אם כבר – אז עד הסוף. למרות משכו (5-6 שעות בהליכה נינוחה), מדובר במסלול קל יחסית, למעט עלייה מעט זדונית בסופו.
מהמצפור שבו חניתם נראים היטב שרידיו המפוארים של מבצר מונפור – מבנה ששימש את הצלבנים בימיהם הטובים. הוא רובץ על השלוחה הדרומית של הנחל, ואם יש לכם כוח וחשק – אתם מוזמנים לבקר בו לאחר שתסיימו את הטיול (הגעה אפשרית ממצפה הילה). מתחתיכם, בין המבצר הקשיש למקום שבו אתם ניצבים, מתחתר נחל כזיב, שנובע סמוך להר מירון ומגיע עד לים - אחד המפוארים והגדולים שבנחלי הגליל המערבי. נראה עמוק? בעוד שעה קלה כבר תהיו בתחתית התהום הזעירה הזו...
כעת מחפשים את מסלול הטיול המסומן בסימון שבילים אדום, ומתחילים לרדת בזהירות מטה, אל עבר הערוץ, בתוך חורש ים תיכוני צפוף שיכניס אתכם היטב לאווירה הנכונה. אם תהיו שקטים מספיק, תוכלו להבחין בעולם החי, שרק ממתין להתגלות – שפני סלע, לטאות, חרדונים ושאר חברים ביישניים.
קחו אוויר והרבה, ממשיכים
לאחר כ-20-30 דקות של ירידה איטית, מגיעים אל הנחל, שבאזור זה זרימתו קלושה. הסיבה: מתקני שאיבה של "מקורות" שאוספים את מימיו לטובת שימושי האדם. לחלק השופע תגיעו בקרוב.
אגב, אם אתם מטיילים מהזן האתגרי, תוכלו בנקודה זו לדלג לגדה השנייה (הדרומית), ולטפס בשביל מסומן היטב (באדום) אל מבצר מונפור. זוהי סטייה קצרה מהמסלול המקורי (כקילומטר אחד), אך לא קלה. מבצר מרשים זו הוקם במאה ה-12, ושימושו העיקרי היה ככל הנראה עמדת שמירה על אזורים חקלאיים שעובדו על ידי אבירי היישוב מעיליא. ב-1228 הוא עבר לידיהם של אבירים המסדר הטבטוני, וזכה למתיחת פנים ולשיפוץ מסיבי. אך ימיו של המבצר היו ספורים יחסית – וסופו שהוא נהרס על ידי בייברס, השליט הממלוכי האכזר, בשנת 1271. למרות ההרס, ניכרים בו היטב היום מגדליו, שרידי חומות ענק ושאר רמזים מרשימים מן העבר.
כעת ממשיכים מזרחה, עם הנחל, והפעם – לצד הסימון הירוק. חולפים ליד שרידי סכר קדום ובית חווה יפה – קדום לא פחות - בעל שתי קומות. שניהם, ככל הנראה, נבנו על ידי הצלבנים.
ההליכה כעת מישורית וקלילה. עוד כמה מאות מטרים ומגיעים לטחנת קמח שימיה היפים מאחוריה. קצת אחריה, ומגיעה סצנה נהדרת בדמות מים שופעים, עם מפלונים קטנים השוצפים לצד סלעים חלקים ומקווי מים קסומים. טבילה כאן היא פשוט עניין מתבקש, במיוחד ביום חם.
מנוחה קלה לקראת המאמץ האחרון
אם הצלחתם לחלץ את עצמכם מנקודה ממכרת זו, המשיכו מזרחה, עדיין עם השביל הירוק, ותמצאו פינות חמד נוספות מהסוג הזה, המגיעות בזו אחר זו. בימי האביב, לאחר חורפים גשומים, המים זורמים בעוז. התענגו על כל רגע – יש זמן, אין לאן למהר. בריכות המים של עין טמיר יהיו הקינוח של חלק זה, שלאחריו יגיע חלק ההתנשפות. במילים אחרות, נצלו את השפריצים כל עוד אתם יכולים, כי בקרוב תחוו עלייה זדונית. כאן גם מומלץ לחפש את הנביעה התת-קרקעית והמסתורית של עין טמיר.
אחרי שמיציתם את השכשוך, חפשו את השביל המסומן בשחור, המטפס על המדרון הצפוני.
