הגעה: נוסעים על כביש 66, וכקילומטר וחצי דרומית לקיבוץ הזורע פונים מערבה, לפי השילוט לפארק רמות מנשה. מכאן סעו בעקבות השלטים להר גחר וחניון החרובים. נקודת ההתחלה והסיום היא בחניון החרובים.
כמו בספרות, בקולנוע או באמנות – כך גם בעולם הטיולים: ישנן קלאסיקות שאסור לכם לוותר עליהן. אתה פשוט לא יכול להמשיך הלאה עד שאינך מסמן "וי" על קלאסיקה. במקרה הזה: נחל השופט.
המסלול החמוד הזה מכיל בשני הקילומטרים הקלילים שלו שפע של פינוקים לנשמה, שמחכים לכם במרחק קצר יחסית ממרכז הארץ. אז אם אין לכם כוח לנסוע לגליל או לרדת לים המלח - זה יהיה המסלול שלכם הפעם. ואולי גם בחודש הבא, כי יש מקומות שכיף לחזור אליהם. קלאסיקה, אתם יודעים.
ימי תחילת החורף מספקים את התפאורה המושלמת לחבל ארץ זה, שכניסה אליו מותירה מאחור את טרדות היומיום. הכל כאן ירוק, רגוע ושלו, שלא לומר "אירופאי".
אז אחרי ההקדמה המחייבת הזו – מתחילים.
לאחר שמחנים את הרכב בחניון החרובים, שואפים לריאות את הטבע שעוטף את המרחב כולו, מתחילים לצעוד לכיוון דרום-מערב, בהתאם לשילוט המוביל אל נחל השופט.
אתם מצויים כעת בלב אזור רמות מנשה, השייך גיאוגרפית לדרום הכרמל ומוגדר "שמורה ביוספרית" – כזו שמאזנת בחוכמה בין צרכי האדם, פיתוח בר-קיימא והגנה על ערכי טבע. ואכן, בין הגבעות הרכות המעוטרות בעצי אלון, אורן וחרוב משתרעים שטחים חקלאיים מעובדים ויישוביים כפריים קטנים. וכולם חיים בשלום אלו עם אלו.
דקות אחדות לאחר תחיל ההליכה, מופיע המעיין עין סנין - לא תוכלו לפספס אותו. זהו אחד המעיינות המזינים את נחל השופט, הנובע בסמוך לעין העמק ומסיים את חייו לאחר כשבעה ק"מ, במימי קישון. ומיהו השופט שעל שמו הוא קרוי? הכירו את השופט יוליאן מק (1866-1943), יהודי אמריקני ובעיקר – פעיל ציוני. מעניין לגלות כי גם קיבוץ רמת השופט קרוי על שמו.
ממשיכים ללכת, חולפים לצד צמחיית נחלים עשירה בגוון ירוק-עמוק, הכוללת גרגר נחלים, קנה ופטל. זה המקום לציין שהמסלול קליל, וגם פעוטות ידלגו בו בקלות. השביל אף מותאם לעגלות ילדים והוא גם נגיש לנכים.
זרימת הנחל נשמעת היטב, ואם תהיו כאן לבדכם (יום חול, בוקר, בריחה מהעבודה/בית הספר), את המסלול כולו תלווה גם שירתן של ציפורי שיר. יופי של פסקול.
גשרוני העץ הקטנים שמופיעים פה ושם יכולים בקלות לככב בציורי טבע קלאסיים, וזה בדיוק הזמן לשלוף את המצלמה, להנציח אותם, וכמובן – לעשות סלפי מתבקש. אחרת, איך כולם ידעו שברחתם אל הטבע הטוב?
במקומות כאלו תמיד עולה המחשבה "אם היה לי יותר זמן, הייתי תופס פה זולה לשעה ארוכה". אז למה לא לעשות זאת עכשיו? נסו את המפל הקטן (אך הדומיננטי) המתגלה כמה מאות מטרים אחרי עין סנין, ומעוטר בעצי רחבי גזע. שבו לצד הבריכה היפה שאליה הוא נשפך. לא צריך יותר מזה. יש לכם תרמוס תה או קפה? זה הזמן לעשות בו שימוש.
חובבי בוטניקה ישמחו לגלות כאן כמה חברים מהודרים למדי, בהם עצי צפצפה מרשימים ואפילו אולמוס שעיר (המכונה גם בוקיצה שעירה). אם יהיה לכם מזל, תמצאו פה נוטריות מחוצפות, ואולי אפילו סלמנדרות.
הדרך ממשיכה צפונה וחולפת לצד עץ תות אדיר ממדים, שיסמן את תחילתה של הרפתקה לילדים: הליכה בסבך של קנים, שיוצרים פה ושם מעין מערות ירוקות וסודיות. יש פה אפילו מערות שאינן בוטניות – מערות ממש, חצובות בסלע. קטנות אבל שוות. זה בדיוק המקום למשחק מחבואים מן הטבע.
וכמו כל דבר טוב, גם המסלול הקצרצר הזה מסתיים מהר מהצפוי. מצד שני, הסיום הזה מביא עמו יופי של קינוח: חוצים בגשר את הנחל לגדתו המזרחית ופוסעים אל תוככי מערה גדולה שנחצבה בימי קדם בסלע. בהמשך הדרך אף מצויה בריכת מים מפתיעה, ולמרות שהחורף כבר כאן, אל תהיו קשים עם הילדים – תנו להם לשכשך רגליים. כי ידוע שלילדים נלהבים אף פעם לא קר...
