המוביל הארצי
כבר בעשור הראשון למדינה הוברר, כי מחמת הקצב המהיר של פיתוחה לא יספקו כל מפעליה האזוריים של חברת "מקורות" את מלוא תצרוכת המים הנדרשת בעשור השני. לכן, החליטה ממשלת ישראל בשנת 1956 להטיל על "מקורות" לבצע את מפעל הירדן, הלא הוא "מוביל המים הארצי".
אורך המוביל, שהושלם ביוני 1964, למן הכנרת ועד לתחנת ראש העין כ-130-ק"מ. המוביל הארצי תוכנן על ידי תה"ל וניבנה ע"י "מקורות". מאז הפעלתו, הוא מוליך את מי הכנרת ומים מתוקים הנמהלים בדרכו לדרום הארץ - עד מצפה רמון.
ים כנרת נקבע כמאגר צפוני ראשי טבעי של המפעל, ממנו נשאבים המים ומובלים דרומה. הכנרת ששטחה 168 ק"מ מכילה כ4- מיליארד מ"ק מים. היא נמצאת כ210- מטרים מתחת לפני הים. היה הכרח, אם כן, להתגבר על הפרש גובה של כ370- מ', עד לנקודה הגבוהה של המוביל ליד עילבון. הדבר הושג באמצעות שתי תחנות שאיבה גדולות: ספיר(טבחה) וצלמון.
תחנת השאיבה ספיר
לפני כניסתם לתחנת השאיבה עוברים המים מהכנרת בצינור באורך של כמה מאות מטרים, השקוע בערוץ בתחתית הכינרת, דרך בריכת ביניים.
עומק הבריכה כ14- מטרים וחפירתה בשפת הכנרת הצריכה איטום הקרקע בקשת רחבה לפני החפירה לעומק כדי למנוע חדירת מי הכנרת בשעת העבודה. מכאן עוברים המים מתחת למגדל הבריכה אל התחנה החצובה כולה בתוך ההר, עד לשוחות השאיבה. לתוך כל שוחת שאיבה יורדת משאבה אנכית השואבת את המים מלמטה ומעבירה אותם אל המשאבה הראשית )המאוזנת(, הדוחפת את המים לקו.
שלוש יחידות שאיבה, המורכבות כל אחת משתי משאבות ומשני מנועים, מיוצבות באולם השאיבה ששטחו 80*20 מ' וגובהו 21 מ' וצורתו ביצת ענק. כל יחידת שאיבה היא בת 000,20 קילוואט ובעלת כושר ספיקה של 75.6 מ"ק בשנייה.
מנוע המשאבה הוא בעל עוצמה של קרוב ל000-,30 כוח סוס.
את הכח החשמלי מקבלות המשאבות מחצר מיתוג מיוחדת, המעבירה את הזרם מן החוץ דרך מנהרת כבלים חשמליים, אל תוך התחנה.
אל אולם המשאבות וממנו מוליכות כמה וכמה מנהרות, שלכל אחת מהן ייעוד משלה. אחת מהן היא מנהרת הכלורינציה, בה מותקנים המכשירים לשיפור איכות המים. אחרת היא מנהרת הכניסה הראשית ושלישית היא מנהרת הניקוז, המוציאה ישירות ואוטומטית את המים לכנרת במקרה של תקלה בצינור המוביל מן התחנה אל התעלה הפתוחה.
מן המשאבה הראשית נדחפים המים אל מנהרת המגופים.מגופים אלה פועלים אוטומטית בהתאם ללחצים הדרושים.
חציבתה ובנייתה של תחנת השאיבה הענקית הזאת, על מנהרותיה הקטנות והגדולות, היו אחד המבצעים הקשים במוביל הארצי. גודל אולם המשאבות וטיב הקרקע שבה נחצב, אילצו את הכורים לעבוד בזהירות מיוחדת. כדי לפתוח חתך
לכל אורך וקוטר האולם, כרו ראשית כמה מנהרות "קטנות" ברום התקרה העתידה. רק לאחר חיבור המנהרות הללו וביטון קורת הגג, החלו לכרות את המנהרות לאורך הקורות העתידיים מימין ומשמאל.
כאשר הושלמה כריית המנהרות "הקטנות" נותר החומר שבאמצע, והוא הוצא לבסוף
כשלמעשה כל צידי המנהרה כבר היו מבוטנים כהלכה.
ציוד השאיבה בתחנה הוא מתוצרת שוויצריה. התחנה כולה ממוזגת אויר ופועלים
בה מעליות וכן שני עגורנים.
מאז הפעלת המוביל ב1964- פעלו שלוש יחידות שאיבה בלבד בפעולות אינטנסיבית. הפעילות חייבה שיפוץ מנועי יחידות השאיבה מידי פעם. מאחר ובתקופות מסוימות אי אפשר להפסיק את השאיבה באמצעות, המוביל הארצי
אפילו ליום אחד, הוחלט על הקמת יחידת שאיבה רביעית אלטרנטיבית שתופעל בעת תקלה במוביל או דרישות לשיפוץ המנועים האחרים. יחידה זו היא מודרנית וחסכונית יותר. היא נבנתה במבנה עילי מאחר וצרכי הבטחון כיום
אינם דורשים בניה תת קרקעית יקרה, והחלה בפעולתה בחורף 1992.
סיפון נחל עמוד
מן התחנה נדחפים המים אל תוך שלשה צינורות המתחברים עד מהרה לצינור פלדה אחד, עמיד בפני לחץ שאורכו כ200-,2 מ' ובו עולים המים מ212-- מ' עד 44+
ונשפכים אל תעלת המים (הירדן) הפתוחה.
את דרכה של תעלת הירדן הפתוחה חוצים שני נחלים עמוקים: נחל עמוד שעומקו כ150- מ' ונחל צלמון שעומקו למעלה מ50- מ'. כדי להתגבר על קשיים טבעיים אלה, היה הכרח להפסיק מהלכה של התעלה ולהעביר את המים דרך צינורות פלדה בצורת סיפון הפוך, בהם המים יורדים מן העבר האחד ועולים אל העבר השני,על פי חוק הכלים השלובים.
אורך צינור הפלדה המונח בקניון של נחל עמוד הוא כ700- מ' וקוטר הצינור 10.3 מ'. הצינור הונח בתוך ערוץ שנחצב בקניון, בעומק של כ6- מ' וברוחב של 10 מ', וכולו מצופה בטון מכל צדדיו.
חציבת הערוץ והורדת הצינורות בסיפון עמוד היו אולי העבודות הקשות ביותר במוביל הארצי. מדרונות הנחל מגיעים במקומות רבים לשיפוע של %100 והיה הכרח "לעגן" את החוצבים אל ההר בחבלים וביתדות. כדי למנוע סכנת הידרדרות סלעים, רושתו המדרונות התלולים ברשת מגן.
לאחר שנחצב הערוץ, נוצקה עליו ריצפת בטון עם פסי ברזל מעליה, שנקבעו בדייקנות קפדנית, כדי להבטיח לאחר מכן הורדה תקינה של הצינורות. להורדת הצינור הותקנה עגלה מיוחדת, מתפרקת בעלת 4 גלגלים, שאליה חובר כל צינור
פלדה בן 10 טון, ובעזרת כננת שהוצבה בראש הצוק, הורד הצינור על גבי העגלה, עד אל תחתית הנחל וחובר אל הצינור שקדם לו. לאחר ההורדה נבדק כל צינור, רותך אל קודמו, צולם צילומים רדיוגרפיים ורק לאחר האישור כוסה
בבטון מכל צדדיו.
