תחילת הטיול בשכונת פסגת זאב בירושלים. מהקצה המזרחי של השכונה הנושקת למדבר נצא צפונה אל עבר הישוב אדם. נחלוף ליד הכפר חזמא, ק"מ אחד מצפון לו, במרחק של כ300- מ'' ממזרח לכביש נראה 3 מצבות אבן ענקיות הקרויות בפי הערבים "קובור בני אסראיל" - חוקרים רבים רואים במקום זה את "מצבת קבורת רחל" - מקום קבורתה של רחל בדרך אפרתה. נראה שכמו היום גם בעבר עברה כאן דרך לאורך ספר המדבר,באזור זה שבין המזרע והישימון, מתמעטים ישובי הקבע ומאהלי הבדוים תופסים את מקומם. ניסע עוד כ10- ק"מ ובצומת נמשיך ישר ואנו נוסעים עתה על "כביש אלון" שמגיע מכיוון מעלה אדומים. תוכנית אלון הוגשה לראשונה ביולי 1967.
הגה אותה יגאל אלון בהיותו סגן רוה"מ והיא באה לענות על בעיות הבטחון והדמוגרפיה שעלו לאחר מלחמת ששת הימים. עיקריה של התוכנית מדברים על הקמת חבל אוטונומי ערבי בגב ההר "אשר יהיה מחובר עם ישראל במסגרת כלכלית משותפת. חוזה הבנה הדדי והסכמים בדבר קליטת חלק מהפליטים..." וממזרח לחבל זה - אזור חיץ רחב, בריבונות ישראל, עד נהר הירדן שיהווה גבול בין ישראל לירדן. באזור זה רצה אלון לראות "האחזות איתנה התיישבותית וצבאית, ברצועה רחבה למדי לאורך בקעת הירדן סביבות ירושלים ומדבר יהודה" (סעיף 9 בדברי ההסבר להצעת 67''). לתוכנית נוספו שינויים וחידושים עד שנת 70'' אך למעשה לא התקבלה התוכנית מעולם כתוכנית רשמית ולא אושרה ע"י מליאת הממשלה. פועל, מדיניות ישראל באזור בנושאי התיישבות ופיתוח עד 1977 הותוותה עפ"י תוכנית אלון. הכביש עליו אנו נוסעים, מעבר להיותו גבול גיאוגרפי, מהווה את קו הגבול בין "החבל האוטונומי" לבין רצועת הבטחון שממזרח, להוציא כפר אחד דומא, אין התיישבות ערבית ממזרח לו ועד השנים האחרונות גם לא עובדו כמעט שטחים חקלאיים ממזרח לכביש. הגענו ל"צומת רימונים" בה חוצה את דרך אלון כביש יריחו- רמאללה (3). כבר בתקופה הרומית עלתה כאן דרך מבקעת הירדן לגב ההר וסמוך לצומת נמצאו שלוש ההר וסמוך לצומת נמצאו שלוש אבני מיל.
על אותו תוואי נפרצה דרך במאי 1948 כדי לאפשר לגדודי הלגיון בפיקוד גלאב פחה להגיע לגב ההר מבלי להסתבך -במלחמה בירושלים. גלאב פחה ספג ביקורת קשה על דרך העיקוף שבחר אף שחייליו המשיכו לירושלים והשתתפו במצור. הכביש משמש כציר תנועה ראשי בין רמאללה וסביבתה ליריחו. נמשיך צפונה. בכביש הגישה לישוב כוכב השחר נפנה ימינה לאחר כ800- מ'' נפנה שוב ימינה בדרך עפר המעפילה אל קובת א-נג''מה (4) ניסע כמעט עד הפסגה ואת הקטע האחרון נעלה ברגל - מראש ההר תצפית מדהימה לארבע רוחות השמים - ים המלח, צפוו מדבר יהודה. ירושלים והרי יהודה, דרום השומרון ובקעת הירדן, מעליה מתנשאים הרי מואב והגלעד. 900 מ'' מתחתינו ממזרח, פרושה בקעת יריחו משובצת בכתמים ירוקים של השטחים החקלאיים וביניהן מנצנצות בריכות המים האוגרות את מי המעיינות שסביב העיר.
מצפון לעיר נבחין בישובים הסמוכים אליה: קיבוץ ייטב ומושב נעמה ומעבר להם גאון הירדן. מצפון לנו ערוצו המצוקי של ואדי עוג''א - במלחמת העולם הראשונה התנהלה "מלחמת חפירות", הכוחות הבריטיים וביניהם הגדודים העבריים התחפרו משך תקופה ארוכה מול התורכים לאורך קו שתי העוג''ות - נחל עוג''א זה שמולנו ובהמשכו בחלק המערבי נחל הירקון הקרוי גם הוא בערבית עוג''א. מהמצפור שבראש קובת א-נג''מה ("כיפת כוכב השחר") נוכל לרדת רגלית בשביל המסומן אל קבר השיח''ה סית'' זהרה אליו באים עד היום תושבים מהסביבה לבקש על בריאותם. המעוניינים ימשיכו בשביל דרך כמה בורות מים יפים עד לתחילת דרך העפר שעלינו בה. מכאן נחזור בנסיעה לכביש אלון. נמשיך צפונה, נעבור את בקעת סמיא, את יובלי הנחלים דליה ורשש ונגיע לצומת כביש חוצה שומרון, נסיעה של כ-45 דקות מכאן מערבה תביאנו לצומת מורשה אך אנו פנינו מזרחה ועל כן נמשיך בכביש אלון עד רחבת המצפה שבצד ימין של הדרך. מ"מצפה אלון" תתגלה לעינינו תמונה יפה של בקעת פצאל ואזור מעלה אפרים ממש מתחתינו גבעה ועליה חורשה קטנה - בה מצוייה אנדרטת המערה ואליה פנינו. כדי להגיע לאנדרטה נמשיך בכביש עד צומת גיתית, נפנה ימינה וכעבור כ800- מ'' נפנה בדרך עפר ימינה. מרדף המערה: ב69-.3.11 התגלתה חדירה של חולית מחבלים באזור גשר דמיא.
עקבות הובילו לכוון הכפר מג''דל בני פדיל. במרחק כ2- ק"מ מהכפר הגיע הכוח הפורץ לגבעה ובה מספר מערות. בחלקן נמצאו נשים וילדים בני משפחות בדואים שגרו שם. בפתח אחת המערות ישבה אישה והניקה תינוק. היא נשאלה אם ראתה אנשים בסביבה והשיבה בשלילה. החיילים יצאו מהמערה ואז לפתע נורתה עליהם אש בגבם מפתחי המערות. סרן יוסי קפלן נהרג מיד. בחילופי האש נהרגו גם רס"ן חנן סמסון וסמל בועז ששון. לאחר הקרב נתגלו גופותיהם של שבעה מחבלים, מחבל שמיני נכנע ונלקח בשבי. על שמם של המפקדים נקראו מחנה יוסף שליד שכם ומחנה חנן ליד יריחו (היום מחנה "אל אקצא" של כוחות האוטונומיה...) בחורשה אנדרטה לזכר הרוגי המרדף ועליה חקוקה שורה משירו של נתן אלתרמן "בדם נושק הפה אשר נקרע / לקרוא לאדמה הזאת מולדת". חיילים ומפקדים רבים נהרגו בתקופת המרדפים בשנים -70''67'' בבקעת הירדן מאנדרטת המערה נרד בכביש מעלה אפרים אל אנדרטת הבקעה האנדרטה נבנתה בשנת 1972 ע"י הפסל יגאל תומרקין. היא בנויה מפסל מתכת ענק, מורכב מחלקי נשק ורכב קרבי הבנוי כדמות תותח נ"מ, סביבו רחבת תצפית ועל הקיר חקוקים שמותיהם של מאות חיילי צה"ל שנהרגו בשנים 1967-1978 בקרבות בבקעת הירדן. מהאנדרטה נוכל לצפות אל בקעת הירדן. אל העיירה כרמה בשטח ירדן ששימשה כמפקדת הפת"ח בבקעה ואליה חדרו כוחות צה"ל במרץ 1968 בנסיון למגר את המחבלים 30- חיילים נפלו בפעולה. נראה חלקים מתעלת הע''ור שבצד המזרחי של הבקעה. פגיעות צה"ל בתעלה כתגובה על פעילות המחבלים גרמו בין השאר, לירדן להחריף את מאבקה במחבלים ובסופו של דבר לגרשם מתחומה ב"ספטמבר השחור" בשנות ה-''70 .
בין שאר השמות על האנדרטה, שמותיהם של נ"ד חללי אסון המסוק שהתרסק אל צלע גבעה סמוך ליריחו ב1977- . מהאנדרטה ניסע דרומה בכביש הבקעה. נחלוף על פני הישובים פצאל, תומר, גלגל, נתיב הגדוד ונערן - ישובים אלו לאורך כביש הבקעה הוקמו במטרה לעבות ולחזק את ההתיישבות בבקעת הירדן ברוח תכנית אלון. מי שעיתותיו בידו יוכל לפנות בכפר עוג''א מערבה לעבר קיבוץ ייטב ולהמשיך כ3- ק"מ אחרי הקיבוץ עד לעין עוג''א: הכביש לצידו זורמים כל העת מים באמה בנויה מביאנו עד רחבת חניה, שם אפשר לעצור ולרדת לשכשך במים. אפשר להמשיך כ500- מ'' במעלה הנחל בתוך הזרם או לידו עד למעין עצמו, עין עוג''א. המעיין גדול למדי אף שעוצמת הזרימה משתנה במהלך השנה. ליד הנביעה בריכה ועליה עץ תאנה גדול בין אם פנינו לעין עוג''א ובין אם לא, נוכל להמשיך לנסוע על כביש הבקעה דרומה עד למושב נעמה היושב כיום בין שני חלקי האוטונומיה. רוב התנועה מכאן ממשיכה בכביש "עוקף יריחו" היורד מזרחה לעבר כביש המערכת הישן.
ניסע בו בנוף הירח של ערבות יריחו עוד כ10- ק"מ ואנו צופים אל חלקו הצפוני של ים המלח לכיוון בריכות האשלג וקיבוץ בית הערבה הישן. בית הערבה הוקמה באוקטובר 1939 ע"י אנשי הקבוץ המאוחד והמחנות העולים. על אף תנאי האיזור הקשים השכילו חברי הקיבוץ, בעבודה מפרכת ורצון עז להפכו לנווה מדבר.
הם פתחו שיטה לשטיפת הקרקע ממלחים (המליחות באדמת האזור 17%) וגידלו גידולים חקלאיים. במלחמת השחרור היה הקיבוץ במצור, חבריו לא רצו להישאר במקום בחסות הלגיון והתפנו לסדום. הקיבוץ נהרס עד היסוד. כיום יושב קיבוץ חדש הנושא את השם בית הערבה במרחק כמה ק"מ מאתר הקיבוץ הישן.
נמשיך עד לכביש ירושלים ים המלח, נעלה לכיוון ירושלים עד לישוב מצפה יריחו שם נפנה ימינה מהכביש הראשי ומיד שמאלה לכיוון ואדי קלט נגיע עד לצומת ובה נפנה שוב ימינה בדרך הקדומה ההולכת לאורך הואדי. ניסע כ3- ק"מ עד למסוף הצבאי שבכניסה לשטח האוטונומיה, שם נחנה את הרכב נעלה בשביל עפר רחב היוצא מהמוצב אל פסגת קיפרוס הגבעה עליה מצויים שרידי מבצרו של הורדוס - אחד משרשרת מבצרי המדבר ששמרו על גבולה המזרחי של הממלכה, עתה נעלה לגבעה כדי לצפות ממנה לסיום, אל העיר יריחו ונפרד מהמראה הפסטורלי של העיר העתיקה בעולם בברכה "ה'' עוז לעמו ייתן ה'' יברך את עמו בשלום".
