המסלול
העיר נתניה נמצאת במרכזו של השרון - היא נבנתה בסמוך לאתר אשר חל בו רצף התיישבות, מהתקופות הפריהיסטוריות ועד לימינו.
כבר בתקופות קדומות ידעו אנשים לנצל את המבנה המיוחד של השרון. הם הקימו את ישוביהם על גבעות הכורכר, עיבדו את האדמות הפוריות שבין הגבעות, וחצבו מערות קבורה מפוארות, בסלעי הכורכר.
פנינו מועדות אל האתר הקדום אשר בתקופה הערבית כונה אום חלד ונמצא בכניסה הצפונית לעיר נתניה. את סיורנו בגבעת אום-חלד נתחיל ליד המקלט הציבורי שברחוב עולי הגרדום. המטייל באתר יכול להבחין בשברי חרסים ומכיתות זכוכית כחלחלה הפזורות על פני הגבעה. בעת חפירת המקלט הציבורי התגלתה מערת קבורה חצובה בסלע הכורכר ובה שמונה כוכים. במערה נמצאו חלקי פרזול לארונות עץ, ובהם ידיות בדמות פני אריה. מסמרים, חלקי ברונזה, נרות חרס ובקבוקים המתוארכים לסוף המאה הראשונה לפנה"ס ועד למחצית המאה הראשונה לסה"נ (סוף תקופת בית-שני). ליד המערה היה בור מים חצוב ומטויח. דמוי פעמון. על קרקעיתו נמצאו שברי חרסים רבים, המתאימים לתקופת מערת הקבורה, ועליהם שכבת עפר ופסולת, המעידים על חורבן היישוב.
בתקופה מאוחרת יותר התמלא הבור בשברי חרסים מהמאות הרביעית עד השישית לסה"נ. ליד הבור נמצאו גושי טין ומכסה גדול של כבשן יוצר מן המאה השביעית לסה"נ. ייתכן כי במקום זה היה בית מלאכה לקדרות. על-פי הממצאים ניתן להבין כי תחילתו של היישוב במאה הראשונה לפנה"ס, וייתכן כי הוקם בעקבות סיפוח השרון לממלכה החשמונאית בידי אלכסנדר ינאי. ייסודה של קיסריה בימיו של הורדוס ועליית חשיבות השרון עקב כך, גרם אולי לפריחתו של היישוב. המקום נהרס כנראה בעת המרד הגדול ברומאים בשנים 70-66 לסה"נ. זאת יכולים אנו לשער על-פי הפסקת השימוש במערת הקבורה ובבור המים, ומכאן שתושבי המקום היו יהודים!
לאחר החורבן הגיעו למקום תושבים חדשים, כנראה שומרונים. נמצאו כאן נרות חרס האופייניים להם, יישובם עלה ופרח במאות הרביעית-החמישית לסה"נ. התיישבות השומרונים בשרון היתה נרחבת, נמצאו אתרים נוספים בהם ישבו בתל חפר, ליד קיבוץ העוגן ועוד. עקב מרידות השומרונים בשנת 524 לסה"נ, חרב המקום. היישוב הוסיף להתקיים גם במהלך התקופה הביזנטית (מאות שישית-שביעית לסה"נ) ובתקופה הערבית, אך המידע על תקופות אלה מועט.
בימים אלה מתקיימת במקום חפירה ארכיאולוגית מטעם אגף העתיקות. מכאן נמשיך ונעלה בשביל העובר מערבית למקלט, ונגיע אל מבנה גדול ובולט. מן הממצאים שהועלו בעת החפירה מתברר כי למבנה זה עבר מעניין, אם כי המקום לא נזכר במקורות היסטוריים במשך מאות בשנים. כאן היה מבנה מרובע גדול, בעל קירות אבן עבים המלוכדים באבנים קטנות ובוץ, שאליהם נצמדו בצד הפנימי אולמות מחודדי קמרונות. באחד המקורות הצלבניים מוזכרת אחוזה כפרית של אציל בשם רוג'ר הלומברדי, ייתכן שזוהי אכן אחוזתו. בעת כיבוש השרון בידי הממלוכים חרבה האחוזה (1277-1260). המקום יושב בשנית רק בתקופת העות'מאנית. סוקרי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל, שבאו למקום בשנת 1872, תיארו חורבות של אחוזה מבוצרת, בתים מספר ובאר שמימיה נשאבו באמצעות גלגל מים.
במאה ה-19 עוברים נוסעים בודדים, המספרים על חניה במקום. ביניהם הצייר האנגלי וילסון, אשר ביקר בארץ בשנת 1880 ואשר השאיר לנו רישום של עץ השקמה במקום והמבנה הגדול שמצפון לו. גם משה ויהודית מונטיפיורי חונים באום-חלד בדרכם צפונה, וכך רשמה הגברת יהודית ביומנה: "משנת 1839 יום א' 23 ביוני, השכמנו היום לפני השעה השישית (ביפו). יקירי מונטיפיורי החליף כוח וטוב לו עתה מאתמול וירכב כאחד מאיתנו... עברנו את נהר אל פעלעק בשעה הרביעית, והנהר היה בעת ההיא כמעט חרב ויבש וגם האדמה שבסביבות הנהר היתה כמדבר שממה, זולת מקומות אחרים אשר נוטעו בנטעי הטאבאקי אשר העלו ניצה בעת ההיא במלואם ויפעתם."ובשעה השישית הגענו אל הכיכר הטוב והנחמד אשר ישתרע עד הכרמל. השדות אשר בסוף הכיכר הזה והכפר עמחאלט וצאן ובקר אשר רעו שם ובארות מלאות מים מתוקים אשר הופיעו לעינינו בעת שאור הירח אשר יקר יצא מבין העננים והוציא את קווי אורו בסביבותינו, כל אלה נראה בעינינו כמחזה יקר אשר המשורר והצייר יתבוננו עליהם בעין פקוחה. ושם פרשנו את אוהלינו ללון בלילה." (יומן יהודית)
