דרך בורמה 2 טיול ברכב פרטי באזור ירושלים והסביבה

צימרים במזכרת בתיה צימרים בירושלים צימרים בשורש צימרים בעין כרם צימרים בבית מאיר צימרים בנס הרים צימרים בתרום

דרך בורמה 2

דרך בורמה 2

יישוב אחר - ירושלים והסביבה

טיולים למשפחה

טיול עד 3 שעות

דרגת קושי - קל

טיול ברכב פרטי

סיפור המצור על ירושלים ולטרון

שלח לחבר   04/12/2011     

המסלול

תיאור המסלול
תחילת סיורנו לרגלי משטרת לטרון, אליה נגיע בכביש המהיר תל-אביב
ירושלים. נפנה דרומה במחלף לטרון , וכ-500 מטר מהמחלף, מימין לכביש
נמצא בניין המשטרה(1).

במאי '48, אחרי עזיבת הבריטים, הטילו הערבים מצור הדוק על ירושלים,
ולטרון היתה לנקודת מפתח. השיירות היהודיות שהביאו אספקה לירושלים נהגו
לצאת מקיבוץ חולדה שמדרום, ולנוע צפונה בכביש אשקלון רמאללה. ליד משטרת
לטרון פנו מזרחה והמשיכו לרגלי רכס לטרון עד שער הגיא ולירושלים. באמצע
מאי נכבשה המשטרה בידי הלגיון, והאספקה נותקה. בלחץ הנסיבות החליט בן
גוריון לנסות את הבלתי אפשרי, ופקד על קצין המבצעים של ההגנה, יגאל
ידין: "קח את לטרוף'. לצורך המשימה הוקמה חטיבה חדשה שכונתה חטיבה 7,
שסגל הפיקוד שלה הורכב ברובו מיוצאי הצבא הבריטי.

חיילי החטיבה קובצו ממקומות שונים. בצד חיילים מאומנים, בני הארץ ותיקי
קרבות, גוייסו גם עולים חדשים שזה אך ירדו מהאוניות. ציוד ואספקה היו
בחסר, והמפקדים נאלצו לא אחת להשתמש במתורגמנים להעביר פקודות ביידיש,
בפולנית וברוסית. שש פעמים תקפו החטיבה וכוחות נוספים, ושש פעמים נהדפו
אחור. בזיכרונם של לוחמי תש"ח נשארה לטרון סמל למבצר מאיים ובלתי נכבש.
רק במלחמת ששת הימים הושלמה המשימה מתש"ח, כשכוח שריון קטן כבש את
המשטרה. בלב העמק הפורה ניצב מבנה המשטרה הענק כאנדרטה, ובתוכו ממוקם
אתר ההנצחה של חיל השריון לנופליו.

מהמשטרה נמשיך בכביש ואחרי כ1000- מטרים, מעט לפני קיבוץ נחשון, נפנה
בדרך עפר שמאלה (מזרחה) לעבר נווה שלום. נעלה בדרך העפר הנוחה עד לגבעה
שבפסגתה מספר בתים (2). אנחנו בגבעה שבז'רגון תש"ח נקראה 314.
כאן הקים צה"ל לאחר מלחמת השחרור עמדה קדמית מול הגבול הירדני. מכאן
תצפית מרהיבה על דרום עמק איילון, השוכן בלב השפלה. בזכות היותו פורה
ומישורי, שימש עמק איילון כ"אסם תבואה" לסביבתו, ואזור מעבר בכל תקופות
ההיסטוריה. בגלל חשיבותו האסטרטגית "זכה" עמק איילון "לראות" מלחמות
מפורסמות מתנהלות בו. כאן ציווה יהושע: "שמש בגבעון דום וירח בעמק
איילון" וכאן היכה יהודה המכבי את הסלווקים, בקרב מזהיר הנלמד במדרשות
הצבאיות עד היום.
בשנים האחרונות הוקם על הגבעה ישוב קטן בשם נווה שלום. תושביו, יהודים,
מוסלמים. המשך הדרך כרוך בנסיעה בדרך עפר קופצנית מקצת. מי שחס על רכבו יוכל לחזור
מכאן לכביש ירושלים תל-אביב ולהמשיך לשער הגיא.

כדאי מאד להמשיך עוד כקילומטר מזרחה בהתאם לשילוט המפנה לדרך
בורמה 3). הדרך ממשיכה מזרחה ובשלב מסויים פונה דרומה. כשנגיע להצטלבות
בה מסמן השילוט 'דרך בורמה שמאלה', נוכל לרדת מהרכב לצעוד בירידה שמאלה
כ200 מטר עד שנגיע לפיתול חזק בדרך. מימין זרוקים שרידי המדרסים
("שפאלות") שריצפו את תשתית הדרך התלולה. במבט למעלה נראה את המדרון
התלול עליו היה צריך להתגבר כשנסללה כאן הדרך.
ביוני 48' היתה המדינה היהודית בת החודש קרובה להתמוטטות. אמנם במשך
כחודש וחצי ניהל צה"ל הצעיר מלחמה עם חמישה צבאות פולשים, והצליח לבלום
את התקדמותם, אך למרות זאת היו לערבים השגים לא מבוטלים. הצבא המצרי
חנה בקו שבין ירושלים לאשדוד. באזור לטרון התקדמו המצרים עד למרחק של
כ-2 קילומטר דרומית למקום בו אנו נמצאים, בעוד הירדנים ישבו לאורך רכס
לטרון כקילומטר צפונה מאיתנו. נוצר כאן מעין "מסדרון"- חלל ריק בין
הצבאות הערבים. עובדת קיומו לא היתה ידועה לאף אחד מהצדדים הלוחמים,
והחשש של הכוחות היהודים היה שגם כאן נמצאים כוחות ערביים.
באחד מלילות יוני יצאה קבוצה קטנה של קצינים בכירים, ביניהם מפקד חזית
ירושלים האלוף דוד מרכוס, בג'יפ לסייר באזור. לשמחתם גילו כי השטח ריק
מערבים וכי הוא עביר לרכב לכל אורכו, מלבד רכס אחד זה בו אנו נמצאים
עתה, שכיוונו צפון דרום והוא חוסם את כל רוחב ה"מסדרון".
כשהגיעו לרכס החליפו הקצינים תפקידים עם הג'יפ ונשאו אותו על גבם במעלה
התלול. בעבר השני פגשו בסיור של אנשי חטיבה 7 שיצאו אף הם לסרוק את
הסביבה. בעקבות הסיור הזה הוחלט לנסות להעלות אספקה לירושלים בנתיב
שהתגלה. בעיית הרכס החוסם נפתרה בדרך מקורית: שיירת משאיות ריקות ירדה
מירושלים והגיעה אליו ממזרח. מחולדה יצאה שיירת אספקה ועצרה לרגלי הרכס
ממערב וקבוצה גדולה של אזרחים שגוייסו באותו ערב, הפכו סבלים ללילה
אחד, כשהם נושאים על גבם שקי קמח וציוד מצד אחד של ההר לצידו השני. עם
שחר נכנסה לירושלים השיירה הראשונה מזה כחודש וחצי.

הדרך החדשה זכתה לכינוי "דרך בורמה" -על-שם דרך שנסללה על-ידי בעלות
הברית במלחמת העולם השניה מבורמה לסין. נחזור לרכב ונשוב בנסיעה על
עקבותינו למחלף לטרון ומשם ימינה לכיוון ירושלים. נמשיך אחרי תחנת הדלק
של שער הגיא עד שנראה מצד ימין את שרידי משורייני תש"ח (4) שיחזירו
אותנו אל שלב הקרבות שלפני פריצת דרך בורמה - תחילת המצור.
במקום בו נכנס כביש תל-אביב ירושלים מהשפלה אל ההרים הופכים באחת קירות
הואדי מצוקיים. בקטע זה, בו הואדי הוא עמוק, תלול וצר, בחרו אנשי
הכנופיות של עבד אל קאדר אל חוסייני, בן משפחתו של המופתי הירושלמי,
לממש את איומם לחנוק את ירושלים, ואף עשו זאת בחודשים שלפני עזיבת
הבריטים. שידור במכשיר אלחוט החבוי בין ההרים נתן את האות לאזעקת אנשי
הכפרים הסמוכים. הללו התמקמו מאחורי הסלעים, מוכנים לעצור ברוביהם את
משאיות האספקה המטפסות במעלה הצר. בדרך כלל היו בשיירות מספר משאיות
בעלות תא נהג מדופן בלוחות פלדה שלוו במשוריינים שכונו "סנדביצ'ים" בשל
מבנה השריון המיוחד שלהן. בין דצמבר 47' לאפריל 48' קצרו הכנופיות
הערביות הצלחות שעלו לכוחותינו באבידו בנפש וברכב. לרשימת הנופלים
נוספו שמות נערים בני שבע עשרה ושמונה עשרה, ושלדי משוריינים שרופים
ובזוזים נערמו בצד הכביש.

נמשיך בכביש עד לראש הקסטל. במחלף הנקרא "מחלף הראל" נפנה ימינה ובצומת
הראשונה שוב ימינה. ליד בניין המועצה המקומית מבשרת ציון, נחנה ונעלה
ברגל לראש הקסטל.
עד סוף מרץ 1948 נחסם, כזכור, הכביש לחלוטין לתנועה יהודית בקטע שליד
שער הגיא. בראשית אפריל הוחלט לכבוש את כל אורכו מחולדה ועד ירושלים,
במבצע שכונה מבצע נחשון.
היה ברור שמי שישלוט על הקסטל ישלוט על התנועה לירושלים. בשלישי באפריל
נכבש ההר על-ידי אנשי חטיבת הראל והועבר לידי כוח מירושלים. במשך שמונה
הלילות הבאים נערכו כאן קרבות מרים בהם השתתפו מאות ערבים שהסתערו על
ההר גלים גלים, בניסיון לכבשו מחדש. המגינים הגיעו לעייפות כה רבה עד
שבבוקר היו יוצאים המפקדים היהודיים לסייר בין העמדות, לברר איפה עובר
הגבול אחרי קרבות הלילה, ולבדוק מי הרוג ומי רק ישן. תוך כדי כך הסתיים
בהצלחה מבצע נחשון ושיירות עברו בכביש נושאות מזון לתושבי ירושלים
הרעבים. בבוקר ה-10 לאפריל עלו להר 3 אנשים לבושים בקפידה, וכשהגיעו
למרחק קצר מהמגינים היהודים זוהו כערבים. אחד החיילים ירה כדור, ממנו
נפגע אחד האנשים והשניים האחרים נסו. כשנבדקו בגדי הערבי ההרוג נתגלה
כי הוא לא אחר מאשר המנהיג עבד אל קאדר אל חוסייני. באותו לילה פתחו
הערבים בהתקפה הקשה ביותר שידע הקסטל. כשהתחמושת עמדה לאזול והמגינים
ראו שלא יוכלו להחזיק עוד מעמד ניתנה הפקודה: החיילים נסוגים, המפקדים
נשארים ומחפים. רבים מהחיילים ובעיקר מהמפקדים נהרגו באותו לילה וההר
עבד לידי הערבים. אך לא לזמן רב. בלילה יצאה קבוצת אנשי פלמ"ח מקרית
ענבים לקסטל. הם התכוננו לקרב מר ולאבידות רבות, אך להפתעתם נמצא המקום
ריק ועזוב. הקסטל נכבש ללא קרב.
כיום משמש ההר אתר הנצחה לאומי. על פסגתו חרוטה מפת הקרבות באזור, ומעט
מתחת לראש ההר בצידו הדרומי הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים. מכאן אפשר
לצפות אל הדרך המהירה שנסללה במקום הכביש הצר והישן ואל ירושלים הנשקפת
באופק.
 

מסלולי טיולים נוספים