משטחים גדולים של רקפות פורחים בין עצי האורן.
במשך שנים התרגלנו לפגוש את הרקפות ביערות הרי ירושלים, בן שמן ושער הגיא. נעים לגלות אותן גם במרכז הארץ, במשטחי פריחה מרהיבים… מכביש בקה אל גרבייה-ברקאי נפנה מזרחה בדרך עפר המובילה אל מחצבה נטושה, בין צומת כלניות (גבעת הכלניות) לצומת נרבתה (שער מנשה).
עוד לפני שנגיע לתחום המחצבה נעצור את הרכב בצד ונעלה אל יער האורנים מימין לדרך העפר. משטחים גדולים של רקפות פורחים בין עצי האורן, ומי שמקדים לבוא יזכה לראות את אחרוני הנרקיסים שפרחו ביער בפברואר. אפשר לעלות על הגבעה המיוערת ולטייל בין שפעת הרקפות וכתמי הירק המבצבצים בין העצים. אם תגיעו בשבת תפגשו בודאי מטיילים רבים, אך ביום חול היער כולו לרשותכם.
בצאתנו מיער הרקפות כדאי לבדוק את פריחת הכלניות בשמורת הכלניות הקטנה בצומת כלניות (הפניה מכביש בקה אל גרביה למאור). בשנים טובות פורחות על הגבעה כלניות בשלל צבעים.
רקפת מצויה- הרקפת היא גיאופיט- צמח פקעת הפורח בסוף החורף ובאביב. הפקעת גדולה, עגולה ושטוחה, קרובה לפני האדמה, והעלים מבצבצים לפני הפרחים. כל פקעת יכולה לשאת עשרות פרחים. פריחת הרקפת למעשה הפוכה, ואיברי המין שלה מופנים כלפי מטה, רק עלי הכותרת הורדרדים הזקופים מעלה משווים לה מראה של תפרחת רגילה. התפרחת ההפוכה נועדה כנראה להגן על איברי הרבייה מפני השחתה על ידי גשמים. עלי הרקפת דמויי לב ומצויירים בוקעים בראשית החורף. הפרי הוא הלקט כדורי הנישא על עוקץ ארוך, וכשהוא מתייבש הוא מסתלסל ונדחק לסדקי סלע. הרקפת נפוצה באזורי בתה, גריגה וחורש בכל החבל הים תיכוני בישראל. הרקפת, בשל יופייה המיוחד, והמראה העדין והבישני,
שבתה את דמיונם של מספרי סיפורים ומשוררים רבים, והיא מופיעה הרבה בספרות שלנו.
(המסלולים נכתבו ע"י אייל וטל ברטוב.)
