הגעה: מכביש מס'' 90, בחלק שבו הוא חולף לצד חלקו הדרומי של ים המלח, מגיעים לאזור המלונות של אזור עין בוקק. מתחם המלונות מצוי בצד המזרחי, וזה הסימן שלכם לחפש במערב את השלט החום המפנה אל עין בוקק. לצדו מצוי חניון צנוע ומאולתר המיועד לכלי רכב. אפשרות חנייה נוספת: במתחם בתי המלון, מעברו המזרחי של כביש 90. אפשרות זו דורשת סיבוב קטן וגם חצייה זהירה של הכביש. עם זאת, החנייה שם בטוחה יותר.
עין בוקק - ככה בדיוק צריך להיראות נווה מדבר אמיתי.
בלי יותר מדי דרמות ובלי יותר מדי שערים, גדרות ושלטי הסבר. מים זורמים בלב המדבר וצמחייה ירוקה לצדם. פשוט, אותנטי ויפה. ואם גם נפלתם על יום שאינו עמוס – הרווחתם מרחב שאנטי נהדר ופרטי משלכם. המלצה שלנו: הגיעו ביום חול או בשישי בבוקר – ואתם מסודרים.
עין בוקק הוא רק חלק קטן מנחל בוקק, נחל צנוע באורכו, יחסית לחבריו באזור מדבר יהודה – בסך הכל כ-15 קילומטרים. הוא נמתח בין נחל יעלים לנחל זוהר, ויורד בתלילות לים המלח, אליו הוא נשפך, באזור מקבץ המלונות שלצדם עברתם.
עין בוקק הוא שמו של אחד משני המעיינות הנובעים בנחל. בעבר הנביעה היתה שופעת יותר, אך חלק ניכר מהמים נתפס לצרכי האדם, והשאר מוזרם פה ושם בצינורות. מעין פשרה מניחה את הדעת בין הפיתוח התיירותי באזור לבין זכות הטבע למים. מעיין נוסף הנובע בנחל, שאותו לא תפגשו בטיול הזה, הוא עין נואית.
מחניון הרכב הקטן צועדים לכיוון מערב, אל פנים הוואדי, שבו פוגשים לאחר כמה עשרות מטרים. כאשר תבחינו בסימון שבילים שחור, דעו כי אתם מצויים במקום הנכון. מכאן אין לכם סיכוי להתברבר – כל הזמן מערבה, וכל הזמן על השביל השחור.
שימו לב היטב להבדל הגדול בין מרכז הערוץ – הירוק תמיד – לבין שוליו הצחיחים, הצבועים בצהוב-מדברי. עוד כמה מאות מטרים, ושפע של צמחי קנה ילוו את דרככם – עדות למים הזורמים כאן (אם כי באופן די קלוש). עם זאת, המים הללו מזינים לא מעט חיות בר השוכנות באזור – יעלים, שועלים, שפני סלע ומינים רבים אחרים.
הזרימה הולכת ומתגברת אט-אט, ובמהרה תגיעו לאחד משיאיו של הטיול –
צמד מפלים יפים ומפתיעים הזורמים על גבי שכבת בטון. מין מיזוג כזה בין טבעי ומלאכותי. המלאכותי הוא למעשה מעין סכר שהוקם פה בראשית ימי המדינה הצעירה, לצורך ניתוב המים לטובת החקלאות המתפתחת בנאות הכיכר הסמוכה.
מעבר לכך, לא צריך להיות חד עין בכדי לראות בשטח את תוצאות השיטפונות החורפיים הפוקדים את המקום. במקומות מסוימים, אם תורידו מדי פעם את העיניים מטה, תוכלו למצוא על המסלע הרך תצורות מאובנות של צמחים קדומים. אבל מי צריך רמזים מן העבר כאשר הכל פה משופע בצמחים כגון קנה, סמר, מלוח, צלפים ועצי אשל יפים?
מכאן יש לכם שתי אפשרויות, ושתיהן מומלצות. הראשונה היא להמשיך עם הנחל, ובתוך כך ללכת ממש בתוך המים (הקרים-קרים). ואפשר גם להישלף מעומק הוואדי עם השביל השחור, ולזכות בתצפית יפה מגבוה על האזור כולו. בין אם בחרתם באופציה הראשונה ובין אם באופציה השנייה – האיחוד בין שני השבילים יגיע לאחר כמה מאות מטרים, כך שכולם מרוויחים. הממתק הבא מגיע בדמות מפל נוסף, יפה ומרשים. זהו נווה המדבר הכי שווה שפגשתם מזה זמן, באחריות. כדי לחזור אפשר לצעוד מזרחה שוב במסלול השחור, או לבחור בשביל המסומן בירוק, בכדי לגוון מעט את ההליכה חזרה לרכב.
הערות
אם מטיילים בקיץ, כדאי לעשות זאת בשעות הבוקר המוקדמות או אחרי הצהריים. מומלץ להצטייד בבגדי ים ובנעליים או סנדלים להליכה במים. אורך המסלול: כ-2.5 ק". מפת סימון שבילים: מספר 11 – דרום מדבר יהודה וים המלח.
איל שפירא
