נחל קיני אמנם אינו מפואר ושוצף כמו אחיו הצפוניים, אך הוא מספק חצי יום טיול הכולל טבילה נעימה ופיקניק חביב – קרוב יחסית לאזור המרכז
הגעה אל נחל קיני -
מצומת מגידו בכביש 65 פונים לכיוון צפון, לכיוון תל מגידו (כביש 66). כ-550 מטרים לאחר הפנייה מופיעה משמאל (מערבית לכם) דרך כורכר טובה ורחבה. עלו עליה בזהירות. היא מסומנת בסימון אדום, ובתוך כמה מאות מטרים מחנים ליד כמה מבנים נטושים, חלקם נטולי גגות (מחנים כאן, בעיקר כדי לא להגיע עם המכונית ממש עד לנחל עצמו, כפי שעושים רבים, ובכך מפריעים לשאר המטיילים).
מפתיע עד כמה המסלול הזה קצר, אך עדיין – מספק בהחלט. גם הנחל עצמו קצר למדי – בסך הכל כשישה ק"מ. הוא נשפך אל נחל הקישון, הרחב ממנו, וניזון ממספר מעיינות השופעים לצדו. בכל מקרה, אם תגיעו באמצע או סוף הקיץ, תפגשו מים זורמים, אך הזרם יהיה קלוש למדי, והטבילה – בהתאם. עניין של כמה עשרות סנטימטרים, במקומות הטובים. מצד שני, נחל קיני מספק אפשרות לטבילה טבעית מרעננת מבלי לנסוע מאזור המרכז עד לקצה הגליל. עניין של פשרות...
כאן גם מומלץ להצטייד בדברים טובים לפיקניק – כי פינות המנוחה כאן פסטורליות למדי (אגב, קחו בחשבון שמכאן אין פינוי אשפה, ולכן כדאי להצטייד בשקיות אשפה מראש).
ועוד הערה קטנה אך חשובה: המסלול עצמו קצר, אך כדאי מאוד להצטייד במפת סימון שבילים, כי יש סיכוי להתברבר מעט. מה גם שישנם קטעים שהופכים בקיץ ללא עבירים בגלל שיחי קוצניים, ולכן דורשים "תוכנית ב'.
אם החלטתם על אופציית החנייה ליד מבני האבן, צעדו מהרכב שלכם מעט מערבה, אל הנחל עצמו. המבנים עצמם, שנראים כאילו לקוחים מתוך סרט מעט הזוי, שישמו בתקופת המנדט הבריטי בחלק ממחנה צבאי, שכונה "לג''ון". והנה אנקדוטה קטנה על גלגולן של מילים. באותו לג''ון ישב כ-2,000 שנים קודם לכן לגיון של הצבא הרומאי. כך קיבל הנחל את שמו בפי הערבים – ואדי (נחל) לג''ון.
מגיעים לקרבת גדות הנחל (עניין של דקות ספורות של הליכה בכיוון דרום-מערב), ומיד חוברים אל שביל המסומן בסימון אדום. בתחילת המסלול יש כמה וכמה פיצולי שבילים – כדי לוודא שאתם בדרך הנכונה, ודאו כי בתחילת הטיול אתם פוגשים בסכר לא גדול (אך מסיבי), ולידו עץ תות קשיש ורב-זרועות.
אם הגיעו יחד אתכם אנשים רבים, אל דאגה – ככל שעולים במעלה הנחל, כך יש פחות ופחות מטיילים. מזל שלכם שרבים פשוט מתעצלים לחקור את עומק הנחל. אפשר למצוא פינת שכשוך נחמדה, אבל עדיף להמתין לסוף – ולהפוך אותה לקינוח יחד עם הפיקניק. השביל האדום חולף לצד עצים קשישים נוספים, שעושים צל, וגם המון אווירה. ויש בדרך גם שרידי מבנה ציורי ששימש טחנת קמח, עד לאמצע המאה הקודמת. גם באזור זה ניתן פה ושם למצוא פינות טבילה שקטות.
