שמורת פורה
העונה המומלצת ביותר לטיול כאן היא האביב, בעת שהמוני פריחות צובעות את הגבעות. עם זאת, גם בחורף יפה ונעים פה. מפת סימון שבילים: מספר 13 – נגב מערבי
שמורת פורה הגעה
מכביש מספר 40, בקטע שבין קרית גת לבאר שבע, ישנו שלט קטן המסמן לפנות מערבה (ימינה) אל שמורת פורה. שימו לב היטב לפנייה, וסעו לאט, כדי שלא לפספס. המלצה שלנו: כ-15 ק"מ דרומית לצומת פלוגות, החלו להאט ולחפש אותו היטב, בין אבני הק"מ 215-216. לאחר שפונים, מגיעים מיד לחניון קטן. זוהי נקודת ההתחלה והסיום.
אם אמצע אפריל כבר הגיע, מוטב לכם לזנוח את התוכניות לטייל פה, ופשוט לחזור בשנה הבאה.איפוק הוא שם המשחק, כי לשמורת פורה מגיעים בעיקר בזכות הפריחות הצובעות את הגבעות במרבדים שלוכדים את העין ואינם מרפים. בקיצור, סוף פברואר וחודש מרץ הם המתאימים ביותר לשוטט פה, בשמורה הלא גדולה הזאת, החבויה היטב בינות למרחבי צפון הנגב.
לא מעט שבילים עושים את דרכם בשמורה, והפעם נלך על אחד הקצרים והיפים שבהם – הוא יציג לכם את כל הטוב שיש לשמורה להציע, בצורה תמציתית ומרוכזת למדי, המתאימה לטיול עם ילדים קטנים. כאמור, אם הגעתם בתחילת האביב, תגלו פה ים של נוריות, כלניות, פרגים, דבורניות (מין של סחלבים) וגם שילוב של צמחים חובבי מדבר המתגוררים בצוותא עם צמחייה ים תיכונית קלאסית. זאת, בשל העובדה ששמורת פורה מצויה בין שני האזורים הגיאוגרפיים הללו – חגיגה לחובבי בוטניקה.
לאחר שמחנים את הרכב, צועדים כ-50 מטרים מערבה ומטפסים על הגבעה הקרובה ביותר אליכם, תוך מעקב אחר סימון השבילים השחור. נכון, במקביל לכם עוברת דרך רחבה וקלה יותר, אבל הדרך שלכם הרבה יותר יפה ומפותלת – כמו ששביל טיול צריך להיות. כמו כן, על השביל שבגבעה הזו ישנם פחות מטיילים. אנשים, כך מסתבר, מעדיפים לעיתים את הדרך המהירה והקלה יותר, גם בטבע.
עוד 10-15 דקות של הליכה, ואם החורף שעבר היה גשום, תבחינו באגם המופיע מדרום-מערב לכם. בדרך חזרה לרכב, תוכלו לדלג אליו. זהו אגמון עונתי, שנעלם לקראת הקיץ.
השביל יוריד אתכם בצדה השני של הגבעה, וכעת אתם צועדים בערוץ הרחב (והיבש) של נחל פורה. לגדותיו ישנן חורשות מזמינות שכיף להתחבא בהן, ובכלל – זהו חבל ארץ שילדים יאהבו להתרוצץ בו.
תוכלו לפקוד את האזור הזה בדרך חזרה, ולערוך כאן פיקניק מושקע וממושך.
עוד כמה עשרות מטרים, ונחל פורה נפגש עם נחל שקמה רחב הידיים. פונים דרומה (שמאלה), וכעת שביל הטיול שלכם מסומן בצבע ירוק. לצדכם מופיעים אזורים חקלאיים יפים, חרושים היטב. בעוד כמה מאות מטרים תגיעו אל שרידים מרתקים מהעבר הלא רחוק – שרידי גשר ששימש את קו הרכבת הטורקית לקראת מלחמת העולם הראשונה. הגשר, כך מסתבר, לא עמד בפגעי הטבע בדמות שיטפונות חוזרים ונשנים, ונהרס אט-אט, עד שזכה לקבל את צורתו הנוכחית, לפני כחמישים שנה.
יפה פה, פוטוגני פה ובמיוחד – מעורר השראה. קחו את הזמן, חקרו את שרידי הגשר, ששימש להובלת אספקה אל אזורי הלחימה בגבול מצרים עד שנת 1915. אגב, אם תרצו לסטות מעט מהמסלול המקורי, צעדו מכאן מערבה לכיוון תל נג''ילה, בו נמצאו שרידי יישוב כבר מתקופת הברונזה. כך או אחרת, את הדרך חזרה למכונית שלכם תוכלו לעשות באותו מסלול, או פשוט לצעוד משרידי הגשר מזרחה, לחבור לשביל השחור ולהציץ באגמון העונתי. בסופו של דבר (כמעט) כל הדרכים מזרחה יובילו אתכם לנקודת ההתחלה.
