הגעה אל מסלול הטיול בפקיעין:
מכביש מספר 85 מטפסים צפונה לכביש מספר 864 המוביל לפקיעין. כאשר מגיעים אל היישוב, עדיין על כביש 864, מחפשים את השלט המפנה אל מערת הרשב"י. פה מחנים את הרכב ומכאן מתחיל הטיול.
"יש בה שפע לימונים ותפוחים מתוקים, וגם חלב, חמאה, גבינה ודבש, הנשלחים לכל ארץ ישראל," כתב ביומנו חבר בקבוצת חסידים, שהגיעו לבקר בפקיעין בשנת 1824. כך כתב, ורמז ליופיו של המקום, שעל פי המסורת איכלס רצף של ישוב יהודי במשך אלפי שנים. לעיתים, ה"ישוב" היהודי כלל אדם או שניים בלבד. אף אחד אינו יודע בוודאות מתי הגיעו לכאן היהודים הראשונים, ואחת הסברות המרכזיות מדברת על לפני כ-3,300 שנה. בכל אופן, ידוע כי במאה ה-11 הגיעו לפקיעין מוסלמים ודרוזים והפכו אותה למקום מושבם. לאחר כמה עשרות שנים, הצטרפו אליהם גם נוצרים, שהגיעו לארץ-ישראל עם מסעות הצלב. ישוב אחד קטן וציורי, שבו ארבע דתות שונות, שחיו (ועדיין חיים) בשלום זו עם זו. כיום, רוב התושבים הם דרוזים, רבע מהתושבים נוצרים, מספר משפחות מוסלמיות, ומשפחה יהודית אחת, זינאתי שמה. וכך, כל צעד ושעל בסמטאות היפות של פקיעין מציג מסורת ותרבות קדומה.
הנקודה שבה אתם עומדים מספקת יופי של תצפית נופית, הממזגת נוף כפרי מסורתי השוכן למרגלותיכם ונוף טבעי, הירוק בכל ימות השנה, שמקיף את הכל.
שביל צנוע ייקח אתכם בעדנה אל מערת הרשב"י, המצויה במרחק של פחות מ-50 מטרים מנקודת ההתחלה של הטיול. על פי המסורת היהודית, במערה זו הסתתרו מפני חיילי הלגיון הרומאי רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר, לאחר מרד בר-כוכבא. הם עשו זאת במשך לא פחות מ-12 שנים, וכאן – ליד עץ חרוב קשיש וגדול מידות - גם כתבו את ספר הזוהר. מה שנראה כיום לעין הוא רק חלק מהמערה, מעין סדק-פלוס אפלולי ומעורר השראה. במקור, היתה המערה רחבת ידיים, אך רובה התמוטט עם השנים. יש סיכוי רב שתבחינו באינספור נרות שהודלקו פה על ידי מבקרים קודמים, מה שמשווה למקום אווירת קדושה מיוחדת. מעניין לדעת כי גם הדרוזים והמוסלמים בני פקיעין רואים במערה זו מרחב קדוש.
אחרי כל הקדושה הקסומה הזו, ממשיכים עם השביל צפונה ויורדים אל סמטאות פקיעין, לצד הבתים הרבים בעלי הגגות השטוחים וסוכות הגפנים. הדרך תיקח אתכם אל מעיין הכפר, עין אל באלד. כמו בכפרים רבים אחרים בארץ, בעבר היה זה מקור השתייה העיקרי של תושבי המקום, ובמשך דורי-דורות שימש מרכז חברתי חשוב. כיום הועם זוהרו, אך מעליו עדיין ניצב עץ תות מרשים באופן מעורר השתאות. רוצים להיות מופתעים? אם יש לכם בארנק שטר של 100 שקלים, שלפו אותו ובחנו אותו היטב. המקום שבו אתם יושבים כעת מונצח על השטר עצמו. וכך גם חזית בית הכנסת שאליו תגיעו עוד מעט.
אחרי מנוחה קצרה מול ברכת המעיין, המשיכו הלאה, לכיוון בית הכנסת העתיק של פקיעין, המצוי מעט צפונית לכם. לא תמיד הוא פתוח למבקרים, אך כדאי לדעת כי בית משפחת זינאתי, האחראית על בית הכנסת, צמוד למבנה עצמו,
