פסגת סנפיר במכתש הגדול - מסלול טיול

את הטיול הזה כדאי לערוך כטיול זריחה בלתי נשכח, המטפס מאתר החולות הצבעוניים אל נקודת תצפית מפעימה הממוקמת בראש רכס נישא

פסגת סנפיר במכתש הגדול הגעה:

מכביש מס'' 225 החוצה את המכתש הגדול פונים לפי השילוט אל חניון החולות הצבעוניים. זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול.

כפי שישנם בדרום הארץ מסלולי ליל ירח קלאסיים, ישנם גם מסלולי זריחה קלאסיים. לכן, כדאי מאוד לשקול ללון בחניון החולות הצבעוניים בלילה שלפני הטיול, ולצאת לדרך לפחות כ-45 דקות לפני הזריחה בפועל, כדי לתזמן את ההגעה לנקודת התצפית היפה בדיוק הזמן הנכון (פלוס-מינוס). בכל מקרה, אין לטייל כאן בעת ששורר חושך גמור.

כך או אחרת, מדובר יהיה באחת הזריחות היפות ביותר שחוויתם מזה זמן רב – עוצמתית, בראשיתית, עוצרת נשימה. והעניין הזה מתעצם עוד יותר בעיקר בשל העובדה שבמהלך הטיול, אתם עוברים מחושך לאור בתוך זמן קצר יחסית, ובנוף המשתנה תדיר.

המכתש הגדול הוא למעשה כינויו של "מכתש חתירה". בדומה למכתש רמון, גם כאן מדובר במכתש ארוזי (נוצר כתוצאה מתהליכי שחיקה במשך עשרות מיליוני שנים). למרות שמו, הוא רק השני בגודלו בנגב. למעשה, מכתש רמון גדול ממנו – אך מכתש חתירה התגלה ומופה לפני מכתש רמון, ולכן הוא זכה בכינוי "הגדול".

הוא נמתח לאורך מרבי של 14 ק"מ ולרוחב של כ-5.5 ק"מ, ו"חותך" אותו נחל חתירה. מעבר לעושר הגוונים המאפיין אותו, במכתש הגדול ישנם מרבצים רבים של מאובנים ימיים, כולל אלמוגים ממינים שונים – עדות לים האדיר שכיסה את המרחב לפני עידן ועידנים.

חניון החולות הצבעוניים, שממנו מתחילים לצעוד, הוא אתר חובה לכל חובב טבע דומם. זה המקום היחידי במכתש שבו מותר לאסוף (במידה) בתוך בקבוקים חול במגוון גוונים: אדום, חום, צהוב, סגול, ורוד ומה לא. אבל כעת עדיין חושך, ושום צבע עוד לא נראה. לכן, חכו לסוף הטיול והשאירו את משחקי הצבע כקינוח.

יוצאים מהחניון, חוצים בזהירות את כביש 225 וצועדים בשוליו לכיוון מזרח. לאחר כמה דקות של הליכת בוקר מחלצת עצמות, תמצאו מעין מפרץ שלצדו נמתח שביל טיול בעל סימון ירוק. השביל עוזב את המישור שעליו צעדתם ומטפס במתינות מעלה, אל מול פתחו האדיר של המכתש, שבו לא מעט שכבות של סלעים מתקופות שונות.

בשעה זו, יש אף סיכוי לא רע שתבחינו בחלק מעולם החי העשיר המאכלס את המכתש הגדול: זאבים, יעלים, צבאים, שפני סלע, דרבנים, צבועים, ירבועים ועוד.

ההליכה נעשית בתוך ערוץ לא גדול, ומבטים ימינה ושמאלה יפגישו אתכם עם מצוקים אדירים המתרוממים מעלה, והופכים אתכם לזעירים. לאחר כ-15 דקות של הליכה, מגיעים אל אוכף סלעי, וגם אל פיצול שבילים. מעתה השביל הירוק נהפך לשביל שחור. כאשר תבחינו מימיכם בעלייה מעלה, לעבר תצפית נוף, פנו דווקא שמאלה. השביל השחור יוליך אתכם עוד מעלה, אגב התנשפות קלה (במקום זה חובה לצעוד רק כאשר יש כבר מספיק אור טבעי. אל תסמכו על פנסים!). עוד אוכף מגיח, ומביא עמו טיפוס קצת מורכב - אם כי אפשרי בהחלט. אם הגעתם עם ילדים, הרי שכאן הם יזדקקו לעזרתכם. זהו אותו "סנפיר" מפורסם, שקיבל את שמו מאחר שהוא מזכיר בצורתו סנפיר מחודד של דג.

ואז, כאשר מרימים את הראש, מתגלה בבת אחד המכתש הגדול במלוא אונו, יחד עם הרי אדום המתרוממים במזרח. זהו "וואו" במלוא מובן המילה. אם תרצו או לא – כאן הרי תיקחו את הזמן.

ואחרי הכל, ובמיוחד לאור העובדה שיותר גבוה מזה אי אפשר לעלות – הגיע הזמן לחזור.

האופציה הפשוטה ביותר היא לחזור באותה דרך. עם זאת, אם יש לכם מפת סימון שבילים, אתם יכולים לגוון ולחזור בדרכים אחרות – אופציה הדורשת ידע בסיסי בניווט (וגם הארכה של המסלול).