בית שלום- אילו הקירות יכלו לספר

מה אני מתלהב כל כך?

אני רוצה להזהיר אתכם. המקום שיתואר בשורות הבאות הוא יחיד במינו ולכן הוא כל כך מרגש ויפה. על פניו, מדובר בעוד מלון בוטיק, הפעם במטולה. אבל סיפורו של מלון הבוטיק הזה הוא סיפורה של הציונות כולה, לא פחות. ככה זה כשאתם מתארחים בבית שקיים מ-1896, ונכדיהם של בוניו (ושל בוני מטולה) הם אלה שקיבלו את פניכם בכזאת חמימות.

מטולה הוקמה על ידי 59 משפחות. בתוכן נמצאו זוג צעיר, נשואים טריים. הזוג יוכבד וחיים-משה פיין בחרו להקים כאן את ביתם ומשפחתם גם בגלל הפוגרומים ברוסיה, גם בגלל יכולת השכנוע של חובבי ציון וגם בגלל מה שנקרא "החיידק הציוני". הזוג הפך, ברבות הימים, להוריהם של 11 ילדים, אשר חלקם נשארו במטולה לנתנו כתף בעסק המשפחתי (חקלאות) וחלקם הלכו לעזור ביישוב מקומות אחרים בישראל המתפתחת.

בחגיגות 113 שנה לנישואיהם, אנו מוצאים את נכדם של הזוג פיין, חיימק'ה, מתרוצץ מפינה לפינה, מחדר לחדר, באחוזה היפה והמטופחת שנקראת "בית שלום". אשתו, מרים, התעוררה הבוקר לרעיון עיצובי חדש ללובי מלון הבוטיק שבניהולם, וחיימק'ה – כמו תמיד – ממלא אחר רצונותיה. בין אם מדובר בלהפוך את בית המשפחה העתיק למלון בוטיק אקסקלוסיבי ומיוחד, החלטה אליה הגיעה לפני כ-6 שנים, או אם סתם מדובר בחיזוק ברגיה של נברשת כזו או אחרת.

מרים העסוקה

הזוג הנמרץ הזה, המחייך אחד אל השני כבר כ-40 שנה, לא נח לרגע. במיוחד מרים, אמנית סיב שיצירותיה מקשטות את החדרים והמסדרונות. היא מיד מתנצלת עם תחילת השיחה ומבהירה - "אני באמצע כמה דברים במקביל". מעבר לאחריותה על העיצוב הייחודי של המקום, ידה בכל המתרחש באחוזה. "המקום הזה הוא התחיל מחלום שהיה לי להקים מלון קטן ואינטימי במטולה, שתתן כבוד למורשת המכובדת של המקום. את הרהיטים בנה חיימק'ה, בן זוגי. הוא גם שיפץ את המבנה וניצח על מלאכת השיחזור המאסיבית של הבית של סבא רבא שלו". מרים וחיימקה שיפצו את הבית העתיק ואת המתחם תוך שמירה מקסימלית על מבנה הבית המקורי. בתכנון קפדני שחזרו חלונות, רצפות, חישוף קשתות וקירות אבן שנחסמו עם השנים ונעשה שיפוץ יסודי של גג קורות העץ בארבע ידיים ובתכנון קפדני ובצוע מושלם של חיימק'ה כאשר מרים הוגת הרעיונות. כשהבית היה מוכן שילבה מרים ריהוט אשר שימש את משפחת פיין לפני עשרות ומאות השנים.

אבל נדמה שאם אתם רוצים לטעום מעט טעם של פעם, המסעדה היא המקום הראוי לכך. "כל מוצרי הייסוד הם מתוצרת עצמית", מרים מתגאה. "יש לנו משק ביתי שבעזרתו אנחנו מכינים יוגורט מחליבת הבוקר, מגבנים גבינות בכעשרה טעמים שונים, מוסקים זיתים, כובשים שמן זית, אוספים ביצים מן הלול, רוקחים ריבת תאנים  מעץ התאנה שסבא- רבא נטע פה לפני מאה שנה", ולחובבי הדגים הכבושים- "כובשים דגים ומכינים איקרה מעודנת במתכון תפוחים מיוחד". באופן כללי, רק שתדעו שיודעי דבר ומביני עניין בכל הארץ, מדרגים את ארוחת הבוקר ב"בית שלום" כארוחת הבוקר הטובה בישראל, כזו שתגרום לכל בלוטות הטעם בפיכם לרקד משמחה. ולידיעתכם, לא חייבים להתארח ב"בית שלום" על מנת להנות מהארוחה האיכרית, אפשר לאכול בה גם על הדרך.

 

תהליך השחזור

אם מוציאים לרגע את הראש מהמים הנוסטלגיים, ומסתכלים על השיקולים הכלכליים, טרנד של הפיכת מבנים עתיקים למלונות בוטיק הינו עסק לא כל כך משתלם. השיפוץ, העיצוב, השחזור והחומרים המדויקים שיתאימו למקור הם כאב ראש לא קטן. אך מצד שני, האורחים במלון מקבלים אירוח שלא דומה לשום מקום אחר (אחד ממאפייניו של התואר "בוטיק") ולעיתים סופחים גם קצת היסטוריה. במקרה של "בית שלום", הפיכת המבנה למלון בוטיק מהווה סגירת מעגל לצאצאי המשפחה ודרך מקורית לשמור על המורשת המשפחתית. ומכיוון שעיסוקו העיקרי של חיימק'ה הוא חקלאות, אנחנו המרוויחים הגדולים בהחלטה זו.

מרגע שנפלה ההחלטה לשפץ את הבית, החלו מרים וחיימק'ה הוד לעשות זאת במו ידם, באופן נאמן מאד למקור. "כמובן שהיום החדרים נראים טוב יותר ממה שהם נראו לפני 100 שנה, בגלל האומנות, הרהיטים מצפון אפריקה והעיצוב הייחודי, אבל הרוח הנוסטלגית נשארה ועוד איך". מרים ממשיכה בהתרגשות: "כל חצר במושבה הוקפה חומה לצרכי הגנה, ושרידיה של החומה