צימר אקולוגי - יש דבר כזה

יצא לי לא מעט לכתוב ולדבר על אקולוגיה ועל שמירת הסביבה, ועל הטרנד הירוק ששוטף את התרבות המערבית בעשור האחרון. הטרנד הזה בתוכו המון דברים שונים המתקשרים לחיי היום-יום: מודעות מוגברת לחשיבות המחזור של כמעט כל מוצר מתכלה; הצורך בהפחתת הזיהום והפסולת שאנחנו פולטים לסביבה באמצעות חומרים אורגניים; וגם את המגמה האחרונה ביותר בתחום – בנייה אקולוגית שמנצלת את הסביבה בצורה החסכונית ביותר.
אבל לא משנה כמה אדבר או כמה אשלב את האקולוגיה בחיי היום-יום העירוניים שלי, תמיד ארגיש נחות מול אנשים שהחליטו ליישם הלכה למעשה את האקולוגיה כאורח חיים ולהתחבר, תרתי משמע, אל הטבע. גם בעולם הצימרים והתיירות יש לא מעט מקומות ששטף אותם הטרנד הזה – צימרים  אקולוגים ויחידות אירוח שאפשר פשוט להתבונן בהם ולהתמלא בגאווה שכל זה כחול-לבן.

חוות בודדים

אחת מצורות ההתיישבות שהכי מכבדות את אורח החיים האלו היא חוות בודדים. למרות שניתן לקשור אסוציאטיבית את צורת ההתיישבות המדברית הזו, ברוח ימי קדם, לבן גוריון ולחזונו להפריח את השממה, דווקא אריק שרון היה זה שהעניק לה רוח גבית אי שם לקראת סוף שנות התשעים, שעה שכיהן כשר התשתיות ויזם את פרויקט "דרך היין".
במסגרת הפרויקט התווספו קצת יותר מ-20 חוות, שאוישו על ידי אנשים בעלי אידיאולוגיה מובהקת למדי. אחת מהן היא חוות זית המדבר. בחווה אחרת, חוות כרמי עובדת, חרטו בעליה על לוח ליבם את "מתן הכבוד למדבר ולנוף". הסירו חשש מליבכם, כי זה לא אומר חלילה שבאף אחת מהן הולכים לחיות באוהל רעוע החשוף לכל פגעי רוחות החול המדבריות.
נהפוך הוא, מלבד העובדה שתוכלו לנצל את בריכות המים הסמי-טבעית שיש גם בזית במדבר וגם בכרמי עובדת, הרבה יותר מסביר להניח שתיהנו מפינוקים פרי משקי הכרמים ומטעי הזיתים שלהם. ואם זה לא מספיק – אותם  הכרמים והמטעים של כרמי עובדת מושקים באמצעות מערכת השקייה ביולוגית, שממחזרת את כל המים בחווה. כפי שנאמר – המון כבוד לאמא אדמה.

עזוז ולוטן

הדרום הוא ללא ספק מקום נהדר ליישם בו אורח חיים אקולוגי. מלבד חוות הבודדים השונות, ששתיים מהן כבר הוזכרו לעיל, ישנם ישובים, כמו עזוז, שתושביו החליטו לכבד את הטבע, ובנו צימרים אקולוגיים הלכה למעשה. מה הכוונה? שהם עשויים, ברובם, מבוץ, טיט ומחומרים ממוחזרים – דהיינו, משאריות פסולת (לא מסריחה, חלילה) כמו צמיגים משומשים, שמשמשים כקישוטים יפים המקבלים את פני הבאים.
ישוב דרומי נוסף הוא קיבוץ לוטן, שנמצא מרחק פסיעה מאילת, ואצלו הסיפור הוא מעט שונה. גם אצלו התשוקה לאקולוגיה הגיעה ממקום אמיתי ואותנטי, שלא לומר אידיאולוגי, אך היא הגיעה בעקבות המשבר שחווה קיבוץ, יחד עם המפעל הקיבוצי כולו. יוזמה מקורית של כמה חלוצים הפכה חיש-קל לחזון האידיאולוגי כולו של הקיבוץ, ה"אקו-ציונות".
אנשי לוטן תופסים עצמם כציונים שמטרתם היא לחבר את בין הציונות לטבע, ובמסגרת החזון הם משתמשים רק ברכיבים ממוחזרים או טבעיים לצרכי הבניה, הקימו מרכזי מיון ענקיים למיון האשפה, פיתחו את שבילי הטיולים בסביבה כך שהמטיילים יוכלו ליהנות מהטבע, וגולת הכותרת, הקימו בשיתוף עם קק"ל מרכז צפרות עצום ומרהיב ביופיו.

בית האיכרים חמדתיה - אילניה

לא רק בדרום מכירים ומוקירים את חשיבות האקולוגיה, אלא גם באילניה (סג'רה) שבצפון. קשה להעביר במילים את מה שרואות העיניים, אבל בית האיכרים "חמדתיה" הוא ללא ספק אחד מהצימרים המיוחדים שיש לאזור להציע, במיוחד בכל הנוגע למראה ולעיצוב שלו.
למעשה, אלמלא היתה בו טלוויזיה חדשה ומזגן לימי הקיץ החמים, הייתם בטוחים שנקלעתם לתוך מנהרת זמן ששאבה אתכם חזרה כמה מאות שנים. הכל עשוי אבן ועץ, עם לבנים בלתי מסותתות ואח הבנוי לתוך הקיר. יחד עם חומת האבן העתיקה שמקיפה את החצר, גינת התבלינים האקולוגית, והגימור וההקפדה על הפרטים הקטנים בתוך כל אחת מהבקתות, המתחם כולו נראה כאילו הוא רק מחכה לצייד שישוב עם השלל ממסע הצייד שלו עם.
כאמור, גם במקרה של חמדתיה, אבל זה נכון לגבי כל אחד מהצימרים שהוזכרו כאן - טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. אז עזבו אתכם המלצות – פשוט סעו לבקר ותיווכחו בעצמכם כמה אפשר לחולל פלאים ולעשות דברים מיוחדים באמצעות החיבור לאמא אדמה.