רוני ג'יימס ז"ל, היה מחלוצי תחום היין בהרי יהודה. אחריו החל צומח לו דור של יקבי בוטיק עטורי פרסים ששווים ביקור וגם טעימה. איציק בדק בשבילכם וחזר עם ממצאים.
בימים אלו ממש התגבש לי ולאהובתי רעיון לסוכות: לוותר על הצימרים ולצאת לחופשה באזור הבית החדש שלנו - ירושלים. בתור תל אביבי מבטן ומלידה, יש לי הרבה מה לראות כאם - העיר העתיקה, הכותל המערבי והמושבה הגרמנית הם רק חלק מרשימה ארוכה של מקומות שבהם אנחנו מתכננים לבקר בחופש הקרוב. אבל כשהצעתי לה שגם נקדיש יום אחד לביקור ביקבי בוטיק, היא חשבה שהתחלקתי על כל השכל. "מה יקבים? חשבתי שזה משהו שמבקרים בדרך לצימרים בגולן או בגליל העליון, לא כאן, בירושלים" היא ניסתה לברר שמא טעיתי.
אז כן, יש לא מעט יקבים כאן, בשיפולי הרי יהודה. מסתבר שצלעות ההרים הם מקום נהדר לגידול של ענבים, ודווקא כאלו מזנים מעט מיוחדים יותר. פעם היה כאן אחד, רוני ג'יימס ז"ל שמו, שהתואר "מר היין של ישראל" קטן עליו. מאז זרמו מים רבים בנהר, כאמור, וכיום ישנם יקבים רבים שבוחרים את אזור הרי יהודה כדי להקים בו את כרמיהם.
מפאת העובדה שיקב צרעה, יקבו של ג'יימס ז"ל, הוא יקב מוכר יחסית, בחרתי דווקא שלא להזכיר אותו, ובמקום זאת אני שמח להכיר שלושה יקבים פחות מוכרים, כיוון שהם יקבי בוטיק. פה המקום גם להסביר מה הכוונה מאחורי המונח "יקב בוטיק" - וההסבר פשוט: הם מלכתחילה לא מייעדים עצמם להיות מסחריים כמו יקבים גדולים אחרים.
יין לבן - ג'יימס 2008, יקב סוסון ים, מושב בר גיורא
היקב הראשון נמצא במושב בר גיורא והוא מגדיר את מטרתו כ"לייצר יינות אחרים, כלומר - לא המיין-סטרים של הקברנה והמרלו השולטים בתעשיית היין המקומית". ואכן, זנים אלו של יינות הם פופולאריים ומוכרים מאוד גם לאלו שאינם בקיאים ברזי היין. לכן, היקב מייצר בעיקר יינות מזני הסירה והזינפנדל, זנים קצת פחות מוכרים שכבר נמכרים בארץ בכמויות מסחריות. ההצלחה שצבר בזכותם הובילה אותו להתפתח כלפי זנים נוספים, כשאחד מהם - השנין בלאן - הוא זה שבחרתי להמליץ עליו. גם יין זה, אותו מקדיש היקב לרוני ג'יימס ז"ל, הוא מזן שפחות מוכר לחובבי היינות הלבנים. כך או כך, הוא זכה ללא מעט שבחים בתקופה הקצרה שבה הוא על המדפים ובהחלט מומלץ בחום.
יין אדום - קברנה פרנק 2005, יקב בן חנה, מושב גפן
גם ביקב בוטיק זה החליטו לגוון, ולמרות שהם משתמשים בזנים הקלאסיים, ניתן למצוא אצלהם יינות שמופקים מזנים עם שמות מוזרים כגון גרנאש, פטי ורדו וגם - קברנה פרנק. יין הקברנה פרנק הוא מעט כבד יותר מהיינות המוכרים לחיך הישראלי, ולמרות זאת הוא זוכה לתפוצה מסחרית לא מעטה. בניגוד ליקבים רבים שאצלם יין הקברנה פרנק נמהל באחוזים בודדים של זנים המעדנים אותו, כאן היין עשוי כולו (!) מענבי הזן והוא מיושן כ-22 חודשים (!!) בחביות עץ. אלו הם נתונים מרשימים עבור כל יין, ולכן לא פלא שלצד השבחים שהוא מקבל, היין קטף גם שתי מדליות בתחרות עולמית (כסף) ובתחרות כלל ארצית (זהב).
בלנד אדום - פטיט קסטל 2007, יקב קסטל, מושב רמת רזיאל
אחרון חביב הוא יין מעט יותר מוכר, במיוחד עבור מי שביקר לאחרונה במסעדות יוקרה, ואף עשוי במרביתו מהזנים הקלאסיים (עם תוספת של פטי ורדו) אבל הוא תמיד שווה אזכור. יקב קסטל, הממוקם ברמת רזיאל, הוא יקב ותיק יותר מהיקבים הקודמים (קיים כבר כ-21 שנים) ומוכר בעיקר בזכות יין הבית - הגראנד וין, שאפשר למצוא אותו במסעדות גם במחירים של 300-350 ₪. לעומתו, הפטיט, הוא יין מעט עדין יותר שמתאים מצד אחד גם לכאלו שמאוד אוהבים יין איכותי, ומצד שני גם לכאלו שקשה להם עם יין שלא יורד חלק במורד הגרון, ולכן הוא מושלם לכאן ולכאן.
זוהי ממש רק טעימה קטנה מהיקבים הרבים, והיינות העוד יותר רבים, שכרמיהם יושבים על הרי יהודה. ומה עם צימרים? ובכן, אודה כי אין הרבה צימרים באזור, ולמעשה מבין שלושת המושבים שהוזכרו רק במושב בר גיורא ניתן למצוא צימר - של משפחת שריג המקסימה. אפשרות אחרת היא ללון בסוויטה המלכותית של "לב היער" במושב אשתאול, או באחד מהצימרים בירושלים ויחידות האירוח הרבות שבירושלים. אז בחופשה הבאה שלכם באזור יער אשתאול והרי יהודה, נסו לקפוץ לבקר באחד מהיקבים האלו. לא תתאכזבו.