גיא בן הינום, שטח הפקר בין ירושלים המזרחית למערבית הפך למזבלה בלתי רשמית של העיר. בעזרת מעט יצירתיות וקצת מאמץ רשות הטבע והגנים הפכה את המזבלה לפנינה ירוקה. סיפור המחמם את הלב ומשאיר שביב של תיקווה לעתיד ירוק יותר.
את המפגש הראשון שלי עם גיא בן הינום דווקא עשיתי בשעורי התנ"ך בתיכון כאשר זכור לי במעומעם כי על שמו קרוי ה'גיהנום' שכן היווה המקום מקלט לפולחן עבודה זרה בזמנו של הנביא ירמיה. רק בזכות אותה עובדה, הזכורה לי שלא לטובה, לא תיארתי לעצמי כי זה אחד המקומות היפים בירושלים. את מפגשנו השני קיימנו, אני והגיא, דווקא לקראת יום כיפור, בסיורי הסליחות בעיר ירושלים. הופתעתי לראשונה לגלות כי שטח ההפקר המזעזע הפך לפינת חמד מרהיבה. האחראים לטרנספורמציה המרשימה הם לא אחרים מאשר רשות הטבע והגנים ובראשם ראש מרחב ירושלים, אביתר כהן, אשר החליטו לעשות קצת סדר בבלגן.
עושים קצת סדר
הרעיון החל בשלהי שנות ה-90 כאשר איזור הגיא, אשר שימש כמזבלה בלתי רשמית, היה באחריות עיריית ירושלים וכבר אז צד את עיני מחלקת מרחב ירושלים של רשה"ג אשר הבינו את הפוטנציאל הטמון. הרשה"ג פנו לעיריית ירושלים, שהיו מעוניינים בשיפוץ הגיא אך לא היו מעוניינים להשקיע את התקציב. לאחר שהבינו כי יש צורך בפעולה דחופה, בקשו רהש"ג להפנות משאבים כמו כח אדם או כלי רכב על מנת, לפחות, לחסום את דרכי הגישה לגיא ולמנוע את השלכת הפסולת פנימה.
"השלב הראשון, בתחילת שנת 2000, היה הקמה של מחסום פיזי לאורך הכביש ודרכי הגישה לתוך הגיא. נוסף לפקחים שלנו שהיו בשטח מע"צ עזרו עם תרומה של מחסומי דרכים ניידים ואילו המשטרה עזרה בתפיסת פורעי חוק ונהגים אלימים. הפעילות הייתה בעייתית ואפילו מסוכנת כך שגופים רבים נמנעו מלעזור כמו עריית י"ם שלא סיפקה פקחים אלא בליווי משטרה", מספר אביתר כהן ראש מרחב ירושלים ברשות הטבע והגנים. כמובן שיש לזכור כי בשנת 2000 זאת תקופת פיגועים וידה של המשטרה הייתה קצרה שכן היו עמוסים בשפע משימות ולכן אין זה טריויאלי לשער כי יוקצה כ"א דווקא למשימה של שמירה על איכות הסביבה.
"רב הגופים שהיו צריכים לעזור אמרו לנו, זה מסוכן מידי אנחנו לא באים. היו מיקרים בהם הייתי תופס משאית המשליכה פסולת קורא למשטרה לעזור והם היו עונים כי זה מסוכן ואסור להם להתקרב." לאחר כשנתיים, אחרי לא מעט תפיסות, החרמת משאיות, להביא פורעי חוק לחקירה הפך גיא בן הינום למקום בו לא משתלם לזרוק אשפה מה שבלם את כניסת פסולת נוספת לאתר.
פינוי הפסולת
השלב הבא היה פינוי הפסולת. פינוי זה דבר יקר שכן הסעת טון אשפה והטמנתה באתרי פסולת מוסדרים עולה מעל 100 ₪ ואילו בגיא בן הינום היו מאות אלפי טון. מדובר במיליוני שקלים. רשות הטבע והגנים החלו לדשדש בין משרדי ממשלה אשר לא רצו להשקיע בפרויקט מחשש כי הזבל יחזור להיערם ואף הציעו פיתרון ביניים בו תכוסה האשפה ועליה יבנה פארק, כפי שנעשה בגן סאקר בעיר. הראשונים שהורידו את הכפפה היו דווקא המשרד להגנת הסביבה שהחלו בהזרמת תקציבים שאומנם היו קטנים ואפילו מגוחכים ביחס לגודלו של הפרויקט אבל היוו אחוז גבוהה מתקציב המשרד.
התקציב לפינוי הפסולת עדיין לא נימצא למרות תרומת המשרד להגנת הסביבה ואז מצא כהן פיתרון יצירתי: כהן פרסם מכרז בקרב בעלי חברות ההובלה בעיר ירושלים להובלת הפסולת. בעקבות המכרז התקבלו הצעות מוזלות להובלה אשר היו זולות בהרבה מהתכנון המקורי. עכשיו כשנמצאו נהגים ומשאיות, נותרה בעיה אחת והיא בעיית ההעמסה של האשפה על המשאיות והפריקה באתר הפסולת החדש. את הפתרון, מצאו רשות הטבע והגנים דווקא בעיריית ירושלים. מסתבר שלעירייה בולדוזרים אשר משמשים לפינוי שלג מהכבישים בחורף ואילו יתר ימות השנה עומדים בכוננות מיותמים. אנשי רשות הטבע והגנים רתמו את אותם הבולדוזרים לשימוש הפרויקט ואלו החלו מפנים, נוסף על שלג, גם אשפה מגיא בן הינום, אל תוך המשאיות.
הכל אפשרי
כשהחל תהליך הפינוי החלו אט אט בעיריית ירושלים להבין כי השיקום לא רק אפשרי אלא גם הכרחי וראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט ביחד עם מנכ"ל העירייה, החלו לעזור בכל הדרוש. עם פינוי האשפה החלו הרשויות לצד משרדי הממשלה לשים לב כי העבודה אינה לחינם וכי האזור הולך ומשתקם לו לאיתו, מהלך זה נתן דחיפה קדימה לשיפוץ הכביש סביב, מערכת הניקוז והביוב.
כהן מספר ספיור ספק משעשע ספק מקומם: "כאשר שיפצנו את הגיא הגענו למדרון בו מצאנו אלפי טונות של בטון, כאילו משהו לקח שכונת בתים שלמה וניפץ אותה. בעת הפינוי פנה אלי אחד מתושבי המקום המבוגרים ושאל אותי אם אני יודע מה אנחנו מפנים, אני לו שאני מפנה שברי פסולת שקבלן זרק." מאותו התוש